סמינר במדיניות ציבורית: אי שוויון והקצנה פוליטית בגדה המערבית וברצועת עזה
https://us02web.zoom.us/j/84916968837?pwd=WEdYNlo0Q0xvdUI0S3QvOHY4dDgvdz09
ͯ לינק זה ישמש לכל המפגשים בסימסטר א'
מרצה: מר עמית לוונטל, דוקטורנט, החוג למדיניות ציבורית, אוניברסיטת תל אביב (מנחה: פרופ' איתי סנד)
אי שוויון והקצנה פוליטית בגדה המערבית וברצועת עזה
תקציר
בפרק זה של הדיסרטציה אנו בוחנים את הקשר בין אי שוויון בשכר בקרב פלסטינים בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה לבין נטייתם לתמוך בסיעות קיצוניות על פני סיעות מתונות. העבודה עושה שימוש בנתוני סקרי דעת קהל, סקרי שוק עבודה ונתונים על אלימות פוליטית על מנת לכמת את השפעת אי השוויון הכלכלי בשני אופנים: בתוך כל מחוז בשטחים ובין השכר הממוצע במחוז לבין השכר הממוצע בשטחים. הממצאים מראים כי במחוזות הם קיים פער גדול יותר בין תחתית התפלגות השכר לשאר העובדים ישנה תמיכה גדולה יותר בסיעות קיצוניות. גורם נוסף, בעל השפעה גדולה עוד יותר הוא עבודה במגזר הציבורי, כאשר עובדים במגזר זה נוטים לתמוך בסיעות קיצוניות בשיעורים נמוכים משמעותית. מחקר זה בודק שני מנגנונים אפשריים המקשרים בין אי שוויון לבין הקצנה: פגיעה באמון הציבור בממשלה ובהון החברתי בשל התגברות אי השוויון, וחיזוק הזהות הדתית כתוצאה מאי השוויון (שתורמת להקצנה משום שהסיעה הקיצונית החשובה ביותר, חמאס, היא סיעה דתית). הממצאים נותנים עדות חלשה למנגנון הראשון, וכן מראות כי לא קיים קשר בין התגברות אי השוויון להתחזקות הזהות הדתית.
In this chapter we study the way wage inequality in the Palestinian Territories (PT) affects political preferences over the choice between affiliation with politically moderate or radical factions. Data on Palestinian public opinion, the Palestinian labor force, and politically motivated fatalities of Palestinians, is used to quantify the effect of economic inequality within PT districts and between a district and the national-level average, on political preferences. Variations in public opinion and wage distributions across time and districts help us gain insight. We find evidence that residents of districts where the gap between low-earning individuals and the rest of the population is greater are more likely to support radical factions. A stronger labor market determinant of political preferences, however, is working in the public sector, which is negatively associated with radicalization. We suggest two mechanisms that turn economic inequality into political radicalization: inequality causing social discontent and increasing mistrust of government, and inequality strengthening Islamic identity, where the most prominent radical party is Islamist. We find weak evidence for the first mechanism, but find that inequality is not associated with increased Islamic identity.
