מי שוטף את הכלים? כסף, מגדר ועבודות הבית

מי  שוטף את הכלים בבית? זו נשמעת כמו שאלה רטורית, אבל מאחוריה מסתתר סיפור רחב על כסף, מגדר ואי-שוויון. פגשנו לשיחה את פרופ' הדס מנדל, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בפקולטה למדעי החברה.

"בעשורים האחרונים, נשים הגדילו באופן משמעותי את השתתפותן בשוק העבודה, רכשו יותר השכלה, נכנסו לעיסוקים שבעבר נשלטו רק על ידי גברים וצמצמו את פערי השכר מול גברים. אפשר היה לצפות ששינוי דומה יתרחש גם בין כתלי הבית," היא מסבירה, "אלא שבמדינות מערביות רבות, כולל ישראל, נשים עדיין מקדישות לעבודות הבית כמעט פי שניים יותר זמן מגברים."

"לחלוקה הזאת יש מחיר," טוענת מנדל. "היא מצמצמת את הזמן ואת האנרגיה שנשים יכולות להשקיע בקריירה ובהגדלת הכנסותיהן, ולכן נחשבת לאחד ההסברים למה שמכונה בספרות המחקרית: עצירת המהפכה המגדרית."

יותר משכורת, פחות כלים בכיור?

שתי תיאוריות שונות מנסות להסביר מה קובע את חלוקת המטלות. לפי הגישה הכלכלית, ככל שאחד מבני הזוג תורם יותר להכנסות המשפחה, כך הוא צפוי לבצע פחות עבודות בבית. כלומר, מה שקובע הוא הכוח הכלכלי היחסי של כל אחד מבני הזוג, ולא השאלה אם מדובר בגבר או באישה.

התיאוריות התרבותיות מציעות הסבר אחר. לפיהן, נורמות מגדריות קובעות יותר מכל דבר אחר מי אחראי על בישול ועל כביסה. עבודות כמו ניקיון, בישול, וכביסה עדיין נתפסות כנשיות, ולכן נשים ממשיכות לבצע אותן יותר.

פרופ' מנדל מסבירה: "גם אישה שהופכת למפרנסת העיקרית, לא בהכרח תעשה פחות בבית. לפעמים היא אפילו תעשה יותר, כדי לפצות על החריגה מהתפקיד המגדרי המסורתי. בספרות המחקרית מכנים את התופעה הזאת: נטרול חריגה מגדרית. "

איך מכריעים בין כסף לתרבות?

מחקרים קודמים הגיעו לממצאים שונים ולעתים אפילו סותרים בנוגע למנגנון שקובע את החלוקה המגדרית של עבודות הבית. מחקרם הנוכחי של פרופ' מנדל והדוקטורנט עמית לזרוס מציע מבחן חדש באמצעות השוואה בין זוגות הטרוסקסואלים לזוגות חד מיניים.

ההשוואה יוצרת מעין ניסוי טבעי," מסבירה פרופ' מנדל. "קיימת ציפייה להשפעה של תפקידי מגדר מסורתיים בקרב זוגות הטרוסקסואליים, בניגוד לזוגות חד מיניים שאצלם לא מצופה שהחלוקה תשען על ההבחנה המסורתית בין תפקיד נשי לתפקיד גברי. לכן אפשר לצפות שלתרומה הכלכלית יהיה משקל גבוה יותר בקרב זוגות חד מיניים."

74 אלף אנשים וכל דקה ביממה

מחקרם של פרופ' מנדל ועמית לזרוס התבסס על סקר אמריקאי, המכונה ATUS  וכולל יומני זמן המפרטים פעילות יומית לצד מידע על הכנסות, מצב משפחתי ומאפיינים אישיים נוספים. החוקרים ניתחו נתונים שנאספו בשנים 2003 עד 2019 וכללו קרוב ל-74 אלף נשים וגברים שחיים בזוגיות. השילוב בין סוג הזוגיות, הזמן היחסי המוקדש למטלות בית והתרומה הכלכלית היחסית של הנבדק למשק הבית אפשר לבחון את כוחם של ההסברים הכלכליים והתרבותיים.

הכסף מדבר

"בקרב זוגות חד מיניים נמצא דפוס ברור," מספרת פרופ' מנדל. "ככל שאחד מבני הזוג תרם יותר להכנסת משק הבית, כך הוא הקדיש פחות זמן לעבודות הבית. כלומר הקשר היה שלילי וליניארי," היא מפרטת. "בדיוק כמו שמנבאת התיאוריה הכלכלית." במילים פשוטות: כשאין חלוקה מגדרית ההכנסה מסבירה במידה רבה מי עושה יותר מטלות בית ומי פחות.

התמונה משתנה

"בקרב זוגות הטרוסקסואליים התקבלה תמונה שונה. ככל שנשים תורמות יותר להכנסת המשפחה, הן מפחיתות את הזמן שמוקדש לעבודות הבית, אבל רק עד נקודה מסוימת. במשקי בית שבהם האישה היא המפרנסת העיקרית אין קשר בין השכר היחסי שלה, כלומר אם היא מרוויחה קצת יותר מבן זוגה או הרבה יותר ממנו, לבין הזמן שהיא מקדישה למטלות הבית. כלומר קיים סף מינימלי של עבודות בית שמימנו נשים לא יורדות. במקרי הקצה, בקרב משקי בית שבהם נשים הן המפרנסות היחידות," מחדדת פרופ' מנדל, "הן אפילו מקדישות יותר זמן לעבודות בית בהשוואה לנשים שההכנסה שלהן דומה להכנסת בני הזוג! כלומר הן "מפצות" על הסטייה מהנורמה המגדרית. במקביל, בני הזוג (הגברים) לא מקבלים על עצמם את מלוא המטלות שהנשים הפסיקו לבצע."

"אם ההכנסה לבדה הייתה קובעת את חלוקת העבודה במשפחה, נשים שמרוויחות יותר מבני הזוג שלהן היו אמורות לבצע פחות עבודות בית," מסבירה פרופ' מנדל, "כמו שקורה בקרב זוגות חד מיניים. העובדה שמסף מסוים התרומה הכלכלית של הנשים כבר לא שיחקה תפקיד, ואפילו במקרי קיצון הקשר התהפך, מחזקת את ההסבר התרבותי: נורמות מגדריות ממשיכות לפעול גם כשיחסי הכוחות הכלכליים משתנים."

לא אותו הסיפור

במחקר המשך הראו מנדל ולזרוס כי ההשפעה של נורמות מגדריות בולטת במיוחד במטלות שנתפסות נשיות כמו בישול וניקיון. בעבודות שנתפסות גבריות התקבלו דפוסים שונים ובמטלות ניטרליות נמצאה התאמה רבה יותר לתחזיות הכלכליות.

על פי פרופ' מנדל, "ההבחנה הזאת יכולה להסביר גם למה מחקרים קודמים הגיעו למסקנות סותרות: כשמחברים את כל עבודות הבית למדד אחד, ההבדלים בין המטלות נעלמים, אבל אם מפרידים ביניהן, מתברר שכל תיאוריה מסבירה סוג אחר של מטלה."

שוויון בשכר או שוויון בבית

המחקר מראה שכסף ותרבות פועלים יחד, אבל לא באותה עוצמה בכל זוגיות ובכל מטלה. אצל זוגות חד מיניים החלוקה מתנהלת בעיקר לפי התרומה הכלכלית ואצל זוגות הטרוקסקסואליים, נורמות מגדריות ממשיכות להשפיע גם כשהאישה היא המפרנסת העיקרית.

פרופ' מנדל מסכמת: "המחקר לא מכריע בין כסף לתרבות. הוא מראה ששניהם קובעים את חלוקת העבודה בן בני זוג, אבל כל אחד מהם פועל אחרת. זו גם אחת הסיבות לכך שהמהפכה המגדרית התקדמה כל כך מחוץ לבית אבל נעצרה, לפחות בחלקה, בתוכו. כשנשים ממשיכות לשאת בחלק גדול יותר מעבודות הבית, הן מתקשות להשקיע זמן ואנרגיה בקריירה. ככה נוצר מעגל שמזין את עצמו: אי השוויון בבית משפיע על אי השוויון בשוק העבודה וזה מחזק מחדש את חלוקת התפקידים במשפחה. לכן מדיניות שמעודדת נשים להשתלב במקצועות יוקרתיים ולהתקדם לתפקידי ניהול היא חשובה, אבל לא מספיקה. כל עוד נורמות מגדריות ממשיכות לקבוע מי יבשל, ינקה ויכבס, שוויון כלכלי לא יהפוך בהכרח לשוויון בבית."

כתבה מאת מיכל בכר, הפקולטה למדעי החברה