מבוסס על תיקי גישור מהמרכז האוניברסיטאי לגישור ע"ש אוונס, השמות והפרטים המזהים שונו על מנת לשמור על פרטיות המגושרים

הצדדים בקונפליקט – מוטי (שם בדוי) בחור צעיר בעל רשת בתי קפה, ויוסי(שם בדוי), חבר ילדות של מוטי, בעל סניף בית קפה שמקבל ייעוץ וסוג של שותפות מחברו מוטי, תמורת תשלום חודשי.

סיפור הגישור -  מוטי ויוסי מכירים מילדות, וכאשר הציע מוטי ליוסי לפתוח בית קפה של רשת בתי הקפה שלו, יוסי שמח על ההזדמנות והוקיר למוטי תודה. מוטי הוא זה שיצר את הקשר עם המקום בו נפתח בית הקפה.  מוטי ויוסי חתמו ביניהם על הסכם המחלק את העבודה ואת הרווחים ביניהם, בו מצוין כי מוטי מביא את המקום וכן את הידע והניסיון בתחום, ואילו יוסי הוא זה שעובד בשטח ומנהל בפועל את בית הקפה. בהסכם צוין במפורש כי מה שמוטי מספק ליוסי זה שירותי ייעוץ תמורת תשלום. שניהם השקיעו סכום כסף התחלתי אך לא בחלקים שווים. עברו שנתיים ויוסי החליט שהוא אינו מעוניין יותר בשירותי הייעוץ – הוא למד להפעיל את העסק וגם לא מסכים עם כל דרכי הפעולה של מוטי. בהסכם עליו חתמו לא צוין איך נפרדים, ומשום כך ומתוך רצון לשמור על החברות הגיעו החברים לגישור. בגישור הם פרשו זה בפני זה את הפערים בתפיסתם – בעוד מוטי רואה עצמו כשותף, יוסי רואה בו רק יועץ. בנוסף על כך עלו נושאים של שיתוף פעולה עתידי בין השניים.

במהלך הגישור הסתבר כי לכל אחד מהצדדים כבר יש שותפים חדשים שאינם מעוניינים בקשר הקודם עם הצד השני. למעשה התברר כי האינטרס של שניהם הוא להיפרד כרגע, אך הדרך בה ייפרדו תשפיע גם על מערכת היחסים של כל אחד מהם מול השותפים החדשים. סכום הכסף שיעבור מיד ליד אינו רק סכום כסף, אלא הוא מסמל עבורם את היכולת העסקית שלהם, ואת הכוח שיש להם מול השותפים החדשים.

הפיתרון -  אחרי משא ומתן ארוך, בו נכנסו גם משקעי עבר ויחסים שאינם עסקיים בין השניים, הציע המגשר פשרה, והצדדים החליטו להיות נדיבים זה כלפי זה, ולהיפרד עם אפשרות לשיתוף פעולה עתידי. יוסי שילם למוטי סכום כסף עליו החליטו והשניים נפרדו כידידים.