תוהו ותובנה 1989 – ג'ון בייל
תוהו ותובנה – ציור קיר
אני מאמין שאדם זקוק לתחושה של סדר הוא מחפש ארגון ובהירות בכאוס שסביבו. ו"מדע הכאוס" מתואר בבת-צחוק כ"אפקט הפרפר" – הרעיון שפרפר שמנופף היום בפקינג יכול להשפיע על מזג האוויר בחודש בניו-יורק.
"הכאוס המובנה" בנוי על שלשה צירים
הציר האנכי מתחיל באדם וחוה על פי ההדפס של אלברט דירר ומסמל את תחילת החיים האנושיים. את צמיחת הכאוס מהדעת – התפוח.
הציר האופקי מתחיל מהעגול האדום הגדול בצד שמאל. עובר בסצנות מחיי היום יום ודרך הטבור על פי ציורו של ליאונרדו דה-וינצ'י מגיע למערכת השמש.
הציר האלכסוני מתחיל בנקודה אדומה בקיר השמאלי למטה. עובר דרך החלק הנושא אופי אמוציונלי, ממשיך לצד הרציונלי ומסתיים ביונת השלום ועל פי פיקאסו.
"הכאוס המובנה", בנוסף לתכנית הוא קומפוזיציה מופשטת. הצורות יוצרות תנועה עולה, תחושת צמיחה, התפתחות והתקדמות. והצבעוניות החריפה והרוטטת משדרת תחושת צמיחה. התפתחות והתקדמות. והצבעוניות החריפה והרוטטת משדרת תחושת התרגשות ואופטימיות בדינמיות של החיים.
ג'ון בייל
Chaos and Insight – a mural
I believe that man needs a sense of order. He searches for meaning and order in the chaos of his surroundings. (The science of chaos in half-jokingly know as the Butterfly Effect – the nation that butterfly flapping its wings today in paking might affect the weather next month in New York.
Chaos and Insight is built around three axes:
The Central Vertical axle begins with adam and Eva (based on a print by Albrecht Durer) which symbolizes the beginning of human life and the growth of chaos from knowledge the apple. (a red dot).
The Horizontal axis begins with the large red circle on the left; goes through. Scene from everyday life and through the navel of Leonardo's "Man the Measure" and reaches the solar system on the right wall.
The Diagonal axis begin with a red dot on the lower left hand corner, rises through the "crazy graph" on the emotional side and than crosses over to the rational side on the right wall, up the steps and ends in a white square with Picasso's "Dove of Peace".
On another level, the mural is an abstract composition of shapes and colors that crests an upward movement and gives a sense of growth, development and progress. The colors are bright and vibrant an project a feeling of optimism and excitement-s felling of life
התבליט תוהו ותובנה (1989) – משחק מילים על הביטוי "תוהו ובוהו". מכסה את שני הקירות התוחמים את גרם המדרגות בכניסה לבניין הספרייה למדעי החברה ולניהול ע"ש ברנדר מוס. הוא עשוי דיקטים מחוררים בצורות גאומטריות שונות, שמתחברות לקומפוזיציה מופשטת בצבעוניות מגוונת ועזה. בתבליט משתלבים קווים וכתמים חופשיים, חריטות של דימויים תרבותיים מוכרים ושל תרשימים מדעיים.
הקומפוזיציה מורכבת משלושה צירים: הציר האנכי, המרכזי, מתחיל בדימוי אדם וחווה על פי תחריט של אלברכט דירר [Dürer]. בייל רואה בו סמל לתחילת החיים האנושיים ואבן הפינה של הציור. חווה אוחזת בתפוח אדום המסמל את הדעת, שהיא, לפי בייל, המקור לכאוס. מעל אדם וחווה דיאגרמה מתוך המחקר המדעי על הכאוס. בהמשך הציר האנכי מופיע האדם הוויטרובי (1490 לערך) של לאונרדו דה וינצ'י [da Vinci]. שמייצג את השילוב בין אמנות, מדע ופילוסופיה, סמל לסימטריה ולהרמוניה. בטבורו, שממוקם בהצטלבות שלושת הצירים, מופיע העיגול האדום שנמצא גם בתפוח ומשמש מוטיב חוזר ביצירה. בהמשך העיגולים הולכים וגדלים כסמל להתפתחות הידע האנושי.
הציר השני, האלכסוני, מתחיל בעיגול אדום קטן בחלק התחתון של הקיר השמאלי. הוא עולה מעלה בקווים אקספריסיביים חופשיים, חוצה את הטבור, מטפס במדרגות המייצגות את הצד הרציונלי שבאדם, ומסיים בריבוע הלבן עם יונת השלום (1949) של פבלו פיקאסו [Picasso]. הציר השלישי, האופקי, מתחיל בעיגול גדול בקיר השמאלי וחוצה את שני הקירות עד לדיאגרמה של מערכת השמש, שמזכירה את מבנה האטום, בקצה הקיר הימני. בייל מצטט יצירות שהפכו לדימויים אייקוניים: אדם וחווה (1507) של דירר, האדם הוויטרובי של לאונרדו יונת השלום של פיקאסו.
בציוריו המופשטים של בייל מתרחש שיח בין ניגודים – צבעים קרים מול חמים, כתמים מול קווים, גאומטרי מול אמורפי, מופשט מול פיגורטיבי, כאוס מול סדר. נוכחותו של שיח זה ניכרת בתבליט, שבמבט מרחוק נראה תעשייתי וגאומטרי, ובמבט מקרוב חושף רבדים נוספים בדימויים, משיחות מכחול, צבעים אקספרסיביים ונוכחות של יד האמן. בייל מחפש אחר הסינתזה הנכונה בין גישה פורמליסטית-שכלית לבין גישה אינטואיטיבית-רגשית. הוא מפעיל את הצופה באמצעות שלל סמלים, מטפורות ואנלוגיות הנחוצות לקריאת היצירה.
העיגול הגדול מאזכר את וסילי קנדינסקי [Kandinsky], שמייצג את ההיבט הרוחני במסורת האמנות המודרנית. הצורות הגאומטריות הפשוטות ומשטחי הצבע התחומים בקווים חדים יוצרים מראה של הארד אדג', ולצדו מתקיימת הבעתיות (אקספרסיביות) צבעונית שיש בה מהישירות ומהספונטניות של המופשט הלירי ושל אסכולות ניו-יורק. הצבעוניות העזה והמונומנטליות מזכירות את אמנות הפופ של פרנק סטלה [Stella] ורוי ליכטנשטיין [Lichtenstein].
בייל גדל בארה"ב ולמד אמנות באוליווט קולג' במישיגן ובבית הספר לאמנות בשיקגו. הוא היגר לישראל ב-1951 וחי בהעד מותו ב-2015. במקביל ליצירה עסק בהוראת אמנות, רישום ועיצוב בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים, בטכניון בחיפה ובבתי ספר נוספים. בייל ידוע בעיקר בציוריו המופשטים, רובם באקריליק, עבודות רב שכבתיות בצבעוניות עזה בעלות משטחי כתמים וקווים, שלעיתים אפשר לזהות בהם דמויות, כמו בחלקי התבליט המופשטים. בייל האמין שאמנות צריכה להיות חלק מהחיים ויצר יצירות רבות למרחב הציבורי בשיתוף פעולה עם אדריכלים; ביניהן עבודות הקיר בבית החולים תל השומר, שמתאפיינות גם הן בעושר צבעוני ובמגוון פרטים.
הספרייה למדעי החברה ולניהול ע"ש ברנדר מוס היא ספרייה חדשנית ועדכנית המבקשת ליצר חוויה של אינטראקציה בין המבקר לעולמות התוכן שבתוכה. התבליט של בייל מדגיש ניסיון זה. בייל טען כי שני הקירות יוצרים אסוציאציה ל"אפקט הפרפר", המסביר את תאוריית הכאוס, ולפיו שינוי קטן מאוד יכול לחולל תופעה בקנה מידה גדול. נקודת המוצא של התיאוריה היא הפער ההולך וגדל בין העולם המדעי-הטכנולוגי לבין בני האדם, שיוצר תהום וכאוס. בייל מבקש לארגן את הכאוס, לצמצם את התהום הנפערת בין האדם לעולם. לדברי בייל: "השילוב בין הרציונלי לבין התחושה העמוקה הוא אחת הבעיות המרכזיות של האדם בזמננו. חידושי הטכנולוגיה ממריאים, בעוד האדם ברבדיו העמוקים נותר כשהיה. אני מאמין שאדם זקוק לתחושה של סדר. הוא מחפש ארגון ובהירות בכאוס שמקיף אותו".
שמרית פלטין-בייל
ג'ון בייל
(1928, ארה"ב - 2015, ישראל)
תוהו ותובנה, 1989
תבליט עץ, 2 קירות, 1000X550 כ"א
הספרייה למדעי החברה ולניהול ע"ש ברנרד מוס
עבודה משותפת עם אדריכלי הבניין: נדלר נדלר
ביקסון וגיל
תרומת הלן וסטנלי גרוסמן, סידני
