אופוס 2002 2002-2001 – אדם ברג

אופוס 2002 הוא אחד מפסלי החוצות האחרונים שנוספו לאוסף הקמפוס. הוא ניצב בכיכר שבחזית הפקולטה למדעי החברה, שבה הוא פרוש כסביבה מורכבת ורוויית ניגודים. במרכזו מבנה שחלקו האחורי ביומורפי דמוי סלע וחזיתו גבישית-גיאומטרית. החלק ה"סלעי" יצוק מפלדת אלחלד ומכוסה פאטינה המדמה אותו למטאור. אובייקט גדול זה מלווה על ידי קבוצה של ארבעה סלעים קטנים יותר הפזורים סביבו, אף הם יצוקים מפלדת אלחלד, כאילו היו חתיכות שנשרו מן הגוש הגדול.

לכיוון הכיכר פונה חלקו הגבישי של הסלע, המורכב מלוחות פלדת אלחלד מלוטשת, המחזירה אור כעין מראה המשברת את מראה הסביבה. חלק זה פונה אל הצופים ובה-בעת מסתיר את "אחורי הקלעים" של האתר, שבו מתנשא, מעל חלקי הפסל האחרים, אלמנט דמוי "כן תווים". עמוד ה"כן" עשוי אף הוא מפלדת אלחלד, ובראשו מסגרת מזכוכית כחולה-שקופה, המהווה מעין חלון לשמים. ה"כן" מטיל את צלו על הכיכר כאילו היה שעון שמש, ומהווה אלמנט של תנועה ומסגור בעת ובעונה אחת. השתנות מראה השמים והאור הממוסגרים בו, לאורך היום ובמהלך השנה, מכתיבה לא רק את מעמדו ותפקידו של "כן התווים" כשעון שמש, אלא גם את השתקפות הסביבה והעוברים ושבים על פני המשטחים המראתיים של המבנה הגבישי שבמרכז הפסל. המיזנסצינה הנוצרת באינטראקציה בין ששת המרכיבים הפיסוליים מסיטה ומשברת את היחסים המורגלים בין פנים וחוץ ומחדירה בהם ריבוי ובו זמניות, כאלה של חוץ המפוסל כפנים ושל סביבה המופנמת בכיכר הכניסה לבניין הפקולטה למדעי החברה.

השימוש החוזר שעושה אדם ברג בסלעים ובאבנים משקף את נוכחות הטבע והטבעי ביסוד היצירה הפיסולית. ברג שאב השראה גדולה משיתוף הפעולה בין הפסל אלברטו ג'אקומטי לבין המחזאי סמואל בקט בזמן העבודה על עיצוב התפאורה למחכים לגודו. בשיחות ההכנה ביניהם הרבו השניים לדון באופן בנייתו של העץ, האלמנט הפיסולי המרכזי בתפאורה. ג'אקומטי הביע את רצונו לפסל את העץ לא כדימוי מימטי-ייצוגי אלא כאיקוני מטבעו. גם לדידו של ברג הסלע באופוס 2002 כולו טבע, משקע איקוני ולא ייצוג מימטי. יתרה מזו, הניגוד החריף בין החלקים הגולמיים והגיאומטריים של הסלע המרכזי מדגימים את כוחות הזמן הטבעי, שהם הם המעצבים, שוחקים ומשנים את פני הדברים כולם.

בנוסף לזמן הטבעי-מחזורי המשנה את הפסל ומשתקף על פניו, גם זמנו של הצופה מופנם אל תוכו ונצבר בחווייתו בעודו חוצה את הכיכר ונע בין חלקיו השונים. החלקים הפיסוליים השונים צוברים בתוך כך מומנטום ומשמעות ליצירת נראטיב חזותי, שגם הצופה המשתקף מופנם אל תוכו ולוקח בו חלק. מרחב הפסל נחווה כזמן תודעה של הפנמה אטית ורפלקסיבית, נפרש בין זכר העבר רלבין פוטנציאל העתיד האינסופי. ואכן, עניינו של הפסל בפערים בין טבע לתרבות, בין זמן למרחב, בין הזיכרון של מה שכבר התהווה לבין ההווה והמתהווה. הניגודים בין האובייקט, תוצר התרבות, לבין הסביבה הטבעית (שהוזרה באמצעות יציקתה בפלדת אלחלד) ובינה לבין תפיסתנו המשתנה תדיר, מגבירים ומטמיעים את המתח האימננטי בין הפיזי למטאפיזי, בין המצוי לנשגב.

בשנים האחרונות מרבה ברג לשלב בעבודתו וידיאו ופיסול. עם זאת, זו העבודה הראשונה שבה הוא מיישם מימד תפיסתי ממיצבי הווידיאו שלו בעבודה פיסולית מובהקת, באמצעות הפנמת עקרון ההשתקפות וההיטל של תנועת הצופה בחוויה המרחבית. הפסל מתעשר בתוך כך במאפיין אינטראקטיבי וניזון מן היחס הפתוח והאינסופי בין הסביבה למשתמשיה.

אופוס 2002 מתייחס לסביבה המוגדרת על ידי החיים בקמפוס ושגרת היומיום של הסטודנטים, שמבלי-משים לוקחים חלק במיזנסצינה התיאטרונית שבכיכר. גם השם אופוס מרמז על אופיה המוזיקלי של העבודה ועל הישענותה על ההתנסות הנצברת ביחסי הגומלין בין הצופים לבין הסביבה המזדמנת להם. במובנים רבים יצר כאן ברג במה ואביזרים כבתיאטרון, והותיר לצופה את תפקיד הבמאי והשחקן, הפרשן ואדונה של החוויה.

מרדכי עומר

אדם ברג

(1 תל-אביב 1962)

אופוס 2002, 2001-02

פלדת אלחלד וזכוכית, גובה 280 ס"מ

מול בניין פרץ נפתלי למדעי החברה

תרומת תלמה ודוד ליבל לזכר בנם דני (2000-1982)