הנחת אבן הפינה לבניין נפתלי
הבניין הגבוה והבולט בקצה הדרומי של קמפוס אוניברסיטת תל אביב הוא "בניין נפתלי", הקרוי על שמו של פרץ נפתלי, המשמש מאז נחנך ב-1969 את הפקולטה למדעי החברה. תכננו אותו האדריכלים אריה אל-חנני וניסן כנען בהשתתפות מרדכי אנגלמאייר.
הבניין נבנה ללא ציפוי של אבן וצבע, אך נבנה מבטון לבן לעומת שאר המבנים בקמפוס בשעתו שנבנו מבטון חשוף. צבעו המקורי נותר כמו שהיה, רק סמלו התחלף בסמל המחודש. את הבניין עוטפות מדרום גבעות דשא מלאכותיות, וממזרח רחבה מרוצפת המשולבת בגינון שאותן עיצבו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור.
ב-29 באוקטובר 1967 נערך באתר טקס הנחת אבן הפינה לבניין נפתלי. בטקס השתתפו גולדה מאיר, שר האוצר פנחס ספיר, ראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר ונכבדים אחרים.
אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור עיצבו בחזית הכניסה רחבה מרוצפת עם דוגמה גאומטרית, כשאת הרחבה הם עטפו בגינון עשיר ומוצלח שאותו הסטודנטים אוהבים לנצל למנוחה ושיחה. הפסל "ספירה בתוך ספירה" של הפסל והאדריכל האיטלקי ארנלדו פומודורו (Arnaldo Pomodoro) ששולב ברחבה.
בעבר המדשאות היו פתוחות לרחוב אך לימים הוצבה גדר. בשנות ה-80 הוחלט לפתוח את הקפיטריה לכיוון הדשא, בעקבות כך נחפרה האדמה, קומת המרתף נחשפה והדופן נפרצה אל החוץ. אדריכלי הנוף פיתחו רחבה שקועה המקושרת אל גבעות הדשא באמצעות קירות אבן הנראים כאילו היו כאן גם לפני הבניין.
ב-29 באוקטובר 1967 נערך באתר טקס הנחת אבן הפינה לבניין נפתלי. בטקס השתתפו גולדה מאיר, שר האוצר פנחס ספיר, ראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר ונכבדים אחרים. מגרמניה הגיעה קבוצה של נציגי ארגוני עובדים שהשתתפו אף הם במימון הקמת הבניין החדש. לבד מארגוני העובדים בגרמניה, השתתפו במימון הבנייה גם ארגוני העובדים בשווייץ ובאוסטריה וכן ההסתדרות בישראל, הממשלה, עיריית תל אביב, בנק לאומי, איגוד הקהילות היהודיות באסן ועוד.
במגילת היסוד שהוטמנה ביסודות הבניין נכתב בין השאר כי הבניין שישמש את הפקולטה למדעי החברה "יישא את שמו של פרץ נפתלי, מנהיג בתנועת הפועלים ובהסתדרות העובדים, חוקר, מורה ואיש מעשה, הכלכלה והמשק, חבר מועצת עיריית תל אביב, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל".
משהו משאיפותיהם של פרנסי האוניברסיטה נכתב במגילה: "בניין זה יהיה משכן להוראה ולמחקר לתלמידים במדעי החברה ולמוריהם, אכסניה להקניית דעת ולקידום המחקר במדעים אלה על כל ענפיהם. ומי יתן ויתרום תרומה חשובה לקידומה, לגיבושה ולשגשוגה של החברה הישראלית ויתחנכו בו דורות של אנשי תורה ומעשה לתפארת העם ומדינת ישראל".
מתוך הבלוג “חלון אחורי” של מיכאל יעקובסון
