האם סיפור יכול לשנות עמדות?

האם אפשר לשנות תפיסות גם בלי מפגש ישיר?

במצבים של סכסוך מתמשך, עמדות של פחד, חוסר אמון ודה־הומניזציה עלולות להישאר גם שנים אחרי שהאלימות מסתיימת. אחת השאלות המרכזיות בתחום יישוב סכסוכים היא כיצד ניתן להפחית עוינות בין קבוצות, במיוחד כשמפגש ישיר בין הצדדים אינו אפשרי או מעורר התנגדות?

מחקר חדש בתוכנית לתואר שני לניהול סכסוכים וגישור, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, בוחן האם נרטיבים המועברים באמצעות מדיה יכולים להשפיע על האופן שבו אנשים תופסים יריבים לשעבר. את המחקר מובילים פרופ' בועז המאירי, ראש התוכנית לניהול סכסוכים וגישור,  ואנדרס קאסס, קולומביאני, מדען התנהגות וקבלת החלטות. קאסס הוא דוקטורט בהנחייתו של המאירי בניהול סכסוכים באוניברסיטת תל אביב, ומדען פוליטי בעל תארים שניים בפילוסופיה ובמדעי ההתנהגות וקבלת החלטות. הוא משתמש במחקר יישומי כדי לעצב התערבויות שמשנות חסמים סוציו-פסיכולוגיים ותרבותיים למטרת שינוי פרו-חברתי, ולשיפור מדיניות ציבורית ופרקטיקות ארגוניות.

למה מגע בין קבוצות חשוב כל כך?

אחד הכלים החזקים ביותר לקידום יחסים בין-קבוצתיים טובים יותר הוא מגע בין-קבוצתי. מגע ישיר בין קבוצות יכול להפחית דעות קדומות ועוינות ולטפח אמפתיה, אבל לאחר סכסוך, הזדמנויות כאלה לעתים קרובות מוגבלות או נתקלות בהתנגדות בגלל חששות ביטחוניים, מחסומים לוגיסטיים וחוסר אמון.

כוחם של סיפורים בעיצוב תפיסות חברתיות

במקרים כאלה, מגע עקיף באמצעות סיפורים, מדיה או ייצוגים חיוביים של חברי הקבוצה השנייה עשוי לשמש כלי משמעותי ליצירת שינוי הדרגתי בתפיסות. סוג חשיפה זה נקרא "מגע פרא חברתי" והוא מבוסס על רעיון פשוט: גם כשאין אפשרות למפגש ישיר בין קבוצות, ניתן ליצור היכרות עקיפה באמצעות סיפורים אישיים המועברים דרך מדיה. מגע פרא-חברתי הוצע בעבר כאסטרטגיה הניתנת להרחבה לשם הפחתת עוינות בין-קבוצתית, אבל יעילותו בקהילות שנפגעו ישירות מסכסוך אלים נותרה לא חד משמעית.

מחקרם של המאירי וקאסס נערך כשש שנים לאחר הסכם השלום הקולמביאני משנת 2016 והתמקד בקהילות כפריות שנפגעו מעשרות שנים של סכסוך אלים בקולומביה. במסגרת ניסוי רחב היקף נחשפו כ-916 משתתפים לסרטון קצר שפותח מתוך ראיונות עם לוחמים לשעבר בארגון ה-  FARC (ארגון טרור מרקסיסטי, "הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה") שסיפרו על חייהם ועל ניסיונם להשתלב מחדש בחברה. המאירי וקאסס הגיעו באופן פיזי לקהילות הכפריות והראו להם באמצעות טאבלטים את הסרטון, לצד סרטון נוסף שפקד כסרטון ביקורת ועסק בתיירות סביבתית בקולומביה.

פחות דה־הומניזציה, יותר פתיחות לשינוי

"ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שחשיפה קצרה לנרטיבים אישיים יכולה להפחית דעות קדומות ודה־הומניזציה, ולהגביר את האמונה שחברי הקבוצה השנייה מסוגלים להשתנות ולהשתלב מחדש בחברה," טוענים קאסס והמאירי. "כלומר, גם מפגש עקיף עשוי להשפיע על האופן שבו אנשים תופסים יריבים לשעבר. עם זאת, נמצא כי השפעת ההתערבות אינה אחידה," הם מסבירים. "בקרב משתתפים צעירים השינוי בעמדות נשמר לאורך זמן, בעוד שבקרב משתתפים מבוגרים יותר עמדות רבות חזרו לרמתן הראשונית לאחר מספר שבועות."

קאסס מסביר: "פערים דוריים אלה מרמזים כי הצלחתן של התערבויות שלום עשויה להיות תלויה לא רק בתוכן הנרטיבים התקשורתיים, אלא גם בהקשרים החברתיים והדמוגרפיים שבהם הם מוצגים. זיהוי השפעות הטרוגניות שכאלה הוא קריטי לעיצוב התערבויות בקנה מידה רחב, המסוגלות לקדם תמיכה בשלום בחברות שחוו סכסוך."

שינוי עמדות הוא חלק מתהליך שלום

מחקרם של המאירי וקאסס מדגיש כי הסכמי שלום אינם מסתיימים במסמכים רשמיים בלבד. תהליכי שלום הם הישגים שבירים הדורשים לא רק הסכמים פוליטיים ורפורמות כלכליות, אלא גם שינויים עמוקים בעמדות בין-קבוצתיות וביחסים בין יריבים לשעבר.

"כדי לבנות שלום יציב נדרש גם שינוי בתפיסות, ברגשות ובאופן שבו אנשים תופסים זה את זה בחיי היומיום," מסכם פרופ' המאירי. "היכולת לראות את חברי הקבוצה השנייה כבני אדם מורכבים ולא רק כיריבים היא חלק מרכזי ביצירת תנאים לחיים משותפים לאחר סכסוך. התגברות על חסמים סוציו-פסיכולוגיים אלה היא מרכזית לשלום בר-קיימה."

לחשוב בגדול על עתיד השלום

עבור סטודנטים המתעניינים ביישוב סכסוכים, מדגים המחקר כיצד שילוב בין תיאוריה לכלים יישומיים יכול לתרום להבנה טובה יותר של תהליכים חברתיים מורכבים. האפשרות לפתח התערבויות מבוססות מחקר שמקדמות אמפתיה ושינוי עמדות מדגישה איך ידע אקדמי יכול להשפיע על מציאות חברתית בעולם האמיתי.