שלום המפרץ ועידן הפוסט־נפט

חיזוי האקלים הקיצוני, לצד סופו הקרב של עידן הנפט, קולעים את מדינות המפרץ למלכוד כפול: ישיבה בחיבוק ידיים צפויה להביא אותן בתוך שנים אחדות אל המקום שבו מצאו עצמם טייקוני המלח של אירופה עם המצאת המקרר החשמלי בסוף המאה ה–19. משהיה אפשר לשמור בשר בקירור, צנח הביקוש למלח. המלח, שקבע גורל ערים ומחוזות, איבד את ערכו ובעלי המכרות ירדו מנכסיהם.

שלום המפרץ ועידן הפוסט־נפט

 

רבות דובר ונכתב בעת האחרונה על ההקשר המדיני־ביטחוני של יוזמת איחוד האמירויות הערביות לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל. למדינה, המשתרעת לאורך 1,300 קילומטרים מהחוף המערבי של המפרץ הפרסי, יש עניין רב בביצור היחסים עם ארצות הברית, בחישוק ברית אזורית נגד איראן ובחיזוק מעמדה האזורי כמגן לפלסטינים מפני האגף המיליטנטי של ממשלות ישראל. אך מעבר להקשר הגאופוליטי של המהלך, שאולי יסמן בקרוב מסלול דומה גם לבחריין, לעומאן ואולי לסעודיה, מסתתר הקשר כלכלי והיסטורי רחב ומעניין הרבה יותר: סופו, המוקדם מהצפוי, של עידן הנפט. 
 

פרופ' רבינוביץ מלמד בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה , מחבר הספר:  "The Power of Deserts: Climate Change, The Middle East and the Promise of a Post-oil Era"  בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד

לכתבה המלאה

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>