סולמות 1957 – דב פייגין

בסולמות יצר דב פייגין קומפוזיציה מורכבת ממוטות ברזל מחודדים ומוצלבים ומפסים שטוחים מרוקעים. הצלבת המוטות מניבה צורות גיאומטריות, שאת חלקן הותיר פייגין ריקות ואת חלקן מילא בפסים-פסים מרותכים שביניהם חרכים בצורת קו משורטט ביד, כך שגם בצורות המלאות נוצר רוב נוסף של ריק. פסי אויר ומתכת אלה יוצרים תבנית מקצבית של ניגודים – בין הריק למלא ובין החומר התעשייתי לטבע האורגני המשתקף מבעדו.

השימוש בברזל מאפשר את ההתוויה הרישומית-קווית של הפסל, הנראה כרישום בנוף. השוואת המתוות שהכין פייגין לפסל התלת-ממדי מעלה הקבלה בין הדו-מימד לתלת-מימד, בין הקו לברזל. איזון הקומפוזיציה מושג באמצעות שימוש בשפה של ניגודים: סגור/פתוח, משטח/חלל, שחור/לבן, גדול/קטן, חומר תעשייתי מול טבע אורגני. פייגין מאזן את כל המרכיבים כך שמחד-גיסא מתקבלים תנועה מירבית ומתח, ומאידך גיסא נוצר מקצב הרמוני.

הפסל משתייך לקבוצת עבודות שיצרו אמני "אופקים חדשים" בנושאי הקן והסוכה – נושאים המעסיקים את פייגין בפסלים נוספים שלו, דוגמת קן (1956), הריאציה על נושא סוכה (1984). ההתעניינות בסוכות נובעת, לדבריו, מ"התרשמות מהסוכות בשדות, שהערבים היו יושבים בהן ושומרים על האבטיחים. משם לקוחות הצורות המרובעות המתנשאות של כלונסאות ארוכים ודקים, שחוזרות אצלי בכמה מקרים. המטרה היא ליצור עימות בין קל לכבד, ויש אצלי איזה רצון שכבד יהפוך לקל וירחף בחלל". אפשר לומר שהנושא קשור גם לאוירת שנות ה-50 בארץ, לעליות הגדולות ולנוף המעברות – על אף שפייגין עצמו, מאמין גדול במופשט, היה מן הסתם דוחה את הפרשנות הזאת ושב ומרומם את האוניברסלי על פני המקומי ואת ההפשטה על פני הפיגורציה הנראטיבית.

במכלול עבודתו של פייגין, סולמות ממוקם בתקופת יצירתו המופשטת המקבילה לזמן חברותו ב"אופקים חדשים" (1963-1948). את דרכו האמנותית החל כפסל פיגורטיבי שעבד בעיקר באבן ובברונזה. עם הצטרפותו ל"אופקים חדשים" ניכר ביצירתו שינוי שעיקרו מעבר לעבודה בברזל, חומר המזוהה עם תפיסות הפיסול המופשט והאוניברסליסטי. השימוש בברזל השתלב בזניחת הפיגורציה ובמגמה שבחנה מחדש את מערכת היחסים בין מאסה לחלל. תשומת הלב הופנתה לבעיות של קונסטרוקציה במרחב ולהדגשת היחסים בין השלב לחלקיו. נוסח חשיבה ובנייה חדש זה הסתכם בשני הישגים חשובים: צמצום המאסה וביטול הנפח. בשלב זה התוודע פייגין לעבודתם של פיקאסו ושל ברנקוזי, שהשפעתם ניכרת בפסליו. האיכות הרישומית של כמה מפסליו, וביניהם סולמות, חבה בעיקר לעבודתו של חוליו גונזלס, טכניקת הרישום הפיסולי מעוגנת גם ביצירתו הענפה של פייגין ברישום, העומדת בפני עצמה ולא רק כתרגילים ליצירתו בפיסול. הקו הרישומי שלו בטוח ונועז, החלטי ומצומצם – תכונות הניכרות גם במיטב פסליו.

לאחר התפרקותה של "אופקים חדשים" חזר פייגין להשתמש בחומרים מגוונים – ביניהם בטון, אבן וברונזה – וליצור פיסול המתמקד בצורה. העיסוק בצורה, העובר כחוט השני לכל אורך יצירתו, הזדכך עם התפתחות סגנונו המופשט בראשית העבודה בברזל ואחר כך בחומרים אחרים. אמונתו של פייגין במושפט האוניברסלי, נצר לחברותו ב"אופקים חדשים", הכריעה גם בשאלת מגמות הפיסול הבינלאומיות שעימן הזדהה באותן שנים וכיוונה אל פסלי אסכולת ניו-יורק וביניהם דיוויד סמית, שגם כמה מעבודותיו עוסקות ברישום בחלל וקרובות ברוחן לסולמות. בראיון עימו ב-1968 מפרט פייגין את תפיסת המופשט שלו: "הגישה שלי צורנית יותר מאשר רעיונית, מופשטת יותר מאשר אידיאולוגית. גם כשעדיין עשיתי דברים ריאליסטיים, התפיסה שלי היא בעצם תפיסה של מבנה צורני. בכלל אני לא יודע מה זה ריאליסטי ומה מופשט. בשבילי, כשאני יוצר צורה – היא הופכת למשהו קיים ולכן ריאליסטי מאוד. פסל מופשט הוא דבר קונקרטי, ותמיד מצוי בו משהו מהאמן שיצר אותו".

דנה צרפתי

דב פייגין

(אוקראינה 1907 – תל-אביב 2001)

סולמות, 1957

ברזל צבוע, גובה 295 ס"מ

כיכר לאורה שוורץ-קיפ, ליד בניין הספרייה

למדעי החברה ולניהול ע"ש ברנדר-מוס

תרומת האמן