הפוליטיקה של המגיפה: חרדה קיומית בין התנגדות איתנה לחוסן גמיש

מאמר מאת פרופ' אוריאל אבולוף בכת העת International Political Science Review

כולנו יודעים שנמות, אבל לא מתי ואיך. האם מודעות למוות פרטית יכולה להפוך לציבורית, ומהן ההשלכות? מחקר זה חושף כיצד, בזמן משבר הקורונה, פוליטיקה של מגיפה טיפחה והשתמשה בחרדה קיומית המונית. בניתוח השיח הגלובלי על פני קורפוסים עצומים, אנו חושפים עלייה יוצאת דופן בתודעת-המוות ברחבי העולם, ועוקבים אחר הדינמיקה הפוליטית-חברתית המזינה אותה. מתוך השוואת מדיניות ממשלתית כלפי המגיפה ברחבי העולם, ותוך שימוש במשל "האלון וקנה הסוף", אנו מציגים מודל חדשני המבחין בין התנגדות איתנה ('אלון') לחוסן גמיש ('קנה סוף'). אנו מוצאים שאמון פוליטי, גיל חציוני גבוה וחרדה חברתית מנבאים גישת "קנה סוף"; וכי ה"אלון" בדרך כלל דוחף לאמצעים מחמירים יותר ומפחית יותר את התמותה. עם זאת, בחתך עולמי, מגבלות מחמירות כמעט ולא השפיעו על תמותה מקורונה. אנו מעשירים את המודל שלנו בבחינה איכותנית קצרה של חמש מדינות: סין וישראל (שתיהן אלונים), שוודיה וגרמניה (קני-סוף) וארה"ב (הכלאה של שני אלום וקנה-סוף).

The pandemic politics of existential anxiety: Between steadfast resistance and flexible resilience