כיצד חברי קבוצות פוגעות ונפגעות מעדיפות לייצג את זיכרון העוולות ההיסטוריות?

כאשר עוסקים בעוולות היסטוריות (בספרי לימוד, מוזיאונים, אתרי הנצחה וכיו"ב) ניתן להשתמש בייצוגים בעלי רמות הפשטה שונות. לדוגמה, אפשר ללמוד על השואה באמצעות חשיפה לעדויות אישיות של ניצולים ממחנות ריכוז והשמדה או באמצעות למידה עיונית על תוכניותיהם של הנאצים באשר ליהודים.

מחקר אשר הובל על ידי הדוקטורנטית גלי מיכאל-פסין מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, בהנחיית פרופ' נורית שנבל ובשיתוף פעולה עם פרופ' מלאני סטפנס ותמרה וולף מאוניברסיטת קובלנץ-לנדאו בגרמניה, בחן בסדרה של ניסויים אם הצרכים הרגשיים של חברי קבוצות פוגעות ונפגעות מיתרגמים להעדפות ייצוגיות שונות. כלומר, המחקר בחן את ההשערה שלפיה, בהצגת אירוע הפגיעה ובדיאלוג ביניהם, חברי קבוצות פוגעות (אשר חשים איום לזהות החברתית המוסרית שלהם) מעדיפים ייצוגים מופשטים (כגון עובדות כלליות, סקירות היסטוריות, יותר טקסטים ופחות תמונות) ואילו חברי קבוצות נפגעות (אשר חשים איום לתחושת הסוכנות והשליטה שלהם) מעדיפים ייצוגים קונקרטיים (כגון עדויות אישיות, יותר תמונות ופחות טקסטים). מבחינה פסיכולוגית, בדרך זו חברי הקבוצות הפוגעות מרחיקים מעצמם את האירוע ואת האיום המוסרי ואילו הנפגעים מקרבים אותו. הייצוגים הקונקרטיים מעוררים רגשות חזקים יותר, מה שמגביר את הסיכוי שחברי הקבוצה הפוגעת יודו בחוב המוסרי של קבוצתם כלפי הקבוצה הנפגעת ובכך יעצימו את חבריה. השערה זו מתבססת על תיאוריית רמת ההבניה, שלפיה אירוע שמיוצג ברמת הבניה (צורת חשיבה) מופשטת נתפס כרחוק פסיכולוגית, ואירוע שמיוצג ברמת הבניה קונקרטית נתפס אוטומטית כקרוב פסיכולוגית.

הנבדקים באחד הניסויים היו סטודנטים גרמנים ויהודים. הם התבקשו לציין אילו דימויים לדעתם כדאי להציג בשקופיות בדיונים על השואה שיתקיימו בתוכניות חילופי סטודנטים בין ישראל לגרמניה. סטודנטים גרמנים התבקשו לבחור גירויים שיוצגו בפני סטודנטים יהודים באוניברסיטת תל אביב, וסטודנטים יהודים התבקשו לבחור גירויים שיוצגו בפני סטודנטים גרמנים באוניברסיטת פרנקפורט. נמצא כי הגרמנים העדיפו יותר ייצוגים מופשטים (למשל טקסטואליים) והיהודים העדיפו יותר ייצוגיים חזותיים. כך למשל, הגרמנים העדיפו שאושוויץ, צלב קרס וטלאי צהוב יוצגו בכיתובים והיהודים העדיפו שיוצגו בתמונות. על מנת לשלול את האפשרות שההעדפה לייצוגים מופשטים או קונקרטיים נובעת מהבדלי תרבות, הנבדקים בחרו גם כיצד לייצג, אם במלל או בתמונות, גירויים שקשורים לחיים הסטודנטיאליים (כגון ספרי לימוד או כלי כתיבה) ולרצח העם ברואנדה (כגון קברי אחים ומצ’טות). במקרה זה לא נמצאו הבדלים דומים בין יהודים לגרמנים. כלומר, השוני בהעדפות הייצוגיות של הנבדקים התבטא בהקשר של השואה בלבד ולא בהקשרים אחרים שבהם קבוצתם לא הייתה הקורבן או התוקפן.

דפוסים דומים (כלומר, ממצאים המחזקים את השערת המחקר) התקבלו גם בקונטקסטים נוספים, למשל, בקרב סטודנטים יהודים וערבים שהתייחסו לאירועים כמו טבח כפר קאסם או טבח מעלה עקרבים (המחקר נערך לפני השבעה באוקטובר), ותוך שימוש בשיטות מחקר שונות. למשל, בחינה של הציוצים (בטוויטר) של חברי קונגרס אמריקאים שכללו את ההאשטאג (#) ג'ורג' פלויד (באמצעות אלגוריתם המעניק ציון קונקרטיזציה למילים בשפה האנגלית) העלתה שחברי קונגרס לבנים השתמשו בשפה מופשטת יותר מאשר חברי קונגרס שחורים.

המחקר בדק גם נכונות לפיוס עם הצד השני בהתאם להעדפתו לייצוג קונקרטי או מופשט. ההשערה הייתה שחברי קבוצות נפגעות יעדיפו להתפייס עם חברי קבוצות פוגעות בעלי העדפות דומות לשלהם. למשל, הסטודנטים היהודים נשאלו עם מי מהם יהיה להם קל יותר לשוחח ולהתפייס – עם סטודנטים גרמנים שבחרו בייצוגים קונקרטיים של השואה או כאלו שבחרו בייצוגים מופשטים – ונמצא כי הם העדיפו סטודנטים גרמנים שבחרו ייצוגים קונקרטיים. במקביל, סטודנטים גרמנים האמינו שיהיה להם קל יותר לשוחח ולהתפייס עם סטודנטים יהודים שבחרו בייצוגים מופשטים. ממצאים אלה מציעים שכאשר מנסים ליצור דיאלוג בין חברי קבוצות פוגעות ונפגעות (למשל בני נוער וסטודנטים) – חשוב להיות מודעים להבדלים בהעדפות הייצוג שלהם, כדי להבין את צרכיהם השונים ולהפחית מתחים.

לקריאת המאמר המקורי:

Pesin-Michael, G., Shnabel, N., Steffens, M., Wolf, T. (2025). A needs-based level of construal: Members of victim and perpetrator groups prefer to represent transgression at different levels of abstraction. Journal of Personality and Social Psychology.