ייצוג-יתר דסקריפטיבי, אחריותיות קליינטית, ופוליטיקה של מיעוטים: מקרה הדרוזים בישראל

מאמר זה בוחן את הזיקה בין ייצוג דסקריפטיבי, הצבעה פטרימוניאלית, השתתפות פוליטית ודפוסי הצבעה בקבוצות אתניות קטנות. טענתו המרכזית היא שהשילוב בין הצבעה פטרימוניאלית וייצוג דסקריפטיבי מגמד את חשיבות הייצוג הסובסטנטיבי ומביא לירידה בהשתתפות הפוליטית, אך בו-זמנית יוצר רשתות של נאמנויות קליינטיות המעצבות את דפוסי ההעדפה הפוליטיים בהצבעה. המאמר משתמש במקרה של הדרוזים בישראל ומנתח את דפוסי הצבעתם כדי לבסס את הטענה שהמכניזם המוביל להעדפה מפלגתית בקרב מצביעים ממיעוט אתני  - האחריותיות הקליינטית - הוא אותו מכניזם המרוקן את ייצוג-היתר הדסקריפטיבי מהשפעה מהותית על מדיניות הממשלה כלפי אותו מיעוט. מטרת השימוש במקרה בוחן זה הוא להעשיר את הספרות העוסקת בזיקה שבין ייצוג דסקריפטיבי, הצבעה פטרימוניאלית, אחריותיות קליינטית ואפקטיביות פוליטית. המאמר ממחיש באמצעות ניתוח נתונים שמועמדים דרוזים במפלגות ציוניות, במיוחד כאלה הפועלים במפלגות שהן חלק מהקואליציה השלטת או יש להן סיכוי לקחת חלק בהן, מצליחים ליצור רשת של תומכים בכפרים הדרוזים, בהתבסס על קשרי משפחה ונאמנויות אישיות בתמורה להבטחות לשילוב מקורבים בתפקידי מפתח במוסדות המדינה או בחברות ממשלתיות. רשת קשרים זו הופכת את הנאמנות הפוליטית לרציונלית, גם אם היא מרוקנת את הייצוג המהותי-עקרוני ממשמעות. 

Descriptive over-representation, cliental accountability, and minority politics: the case of the Druze in Israel