מלגאים משנים קודמות

הרחב הכל
ד”ר דפנה שיר ורטש

ד”ר דפנה שיר ורטש


Managing Distress: Exploring the Hierarchy of Suffering in Israel

 Dafna Shir-Vertesh

 The proposed ethnographic research project is an investigation into suffering and legitimization in Israel. In this country beleaguered by war, placidity and turmoil go hand in hand, and conflict zones plagued by suffering co-exist with areas of calmness. The study will explore the ways suffering in three different areas of focus – Gaza, Sderot and Tel-Aviv – is socially perceived, acknowledged, and (de)legitimized by Israelis. It aims to describe the ways affliction structures not only peoples’ everyday experience, but also (re)-delineates their social relations in the broader context of Israel. The theoretical impetus for this research derives from contemporary research on social suffering and violence (e.g. Das 2007; Farmer 1996; Kleinman and Kleinman 1997; Kleinman, et al. 1997; Scheper-Hughes 1992e.g. Anderson 1998; Bhabha 1994; Green 2005; Tsing 1994). My goal is to demarcate underlying themes of abhorrence and intolerance in Israel, as well as explore emotions and modes of reaction and resistance among people that claim distress and abandonment.), integrated with recent inquiries on boundaries, borderlands and marginality (; Chatterji and Mehta 2007

This study is situated in the larger existential setting of Israel as a country ‘almost at war’. Beyond the seven wars Israel has participated in since its establishment as a country sixty-two years ago, it has partaken in many violent disputes, attacking or being attacked by adjoining militant groups, such as in the Gaza Strip. This almost-at-war readiness is integrated into the daily lives of Israeli and Palestinian citizens, creating a habitual tension between the normalcy of the everyday and the ever-present war-like atmosphere. The tension comes to the fore when the Palestinian and Israeli populations experience assaults on their towns and homes, continuing their daily routines but at the same time constantly conscious of the dangers to themselves and their loved ones.

The study will look into processes of marginalization and the hierarchy of legitimization that ensues: from the separation of Sderot from the ‘center’, and especially from Tel-Aviv, to the perceived disjuncture of Israelis in general from the Palestinian experience. It has been claimed that not all suffering is equal (Farmer 1996), and that suffering is in fact a social status that can be withheld (Morris 1997). This research addresses the role of national, ethnic, religious and economic marginality on the acknowledgement of Gaza and Sderot residents’ experience. It focuses on two completely separate, yet interlacing, dynamic processes towards change: that of the inhabitants of Sderot, appealing to be recognized as full-fledged Israeli citizens, and that of the residents of Gaza, pleading to be accepted as human beings with human rights. Both these populations are victims not only of war, but also of marginalization, petitioning to the International and Israeli public and governments by means of demonstrations and the media, not only for military action or protection, but also for acknowledgement. At the same time, they also epitomize the continual rivalry between Palestine and Israel. In this unique setting, their struggles, and the equivalent yet different social reactions they are met with in Israel and especially in Tel-Aviv, can mark out the hierarchical manifestation of intolerance and acceptance. By ethnographically investigating the tension between media and political representations, and everyday concrete life and local suffering in Gaza, Sderot and Tel-Aviv, I aim to examine the loud discourse of silencing in Israel.

This study thus considers these three fields of research as exemplifying multiple states of between-ness: concurrently epitomizing the Israeli ‘almost-at-war’ experience through frequent violent eruptions of the mundane, or “recesses of the ordinary” (following Das 2007:1); standing in the crossroads of being ‘put on the (militant/terrorist) map’; and feeling forgotten or discarded by the government and the citizens of central Israel. My approach is informed by issues of boundaries to an engaged anthropology of contemporary themes, as they surface in both concrete and symbolic forms, emotionally expanding into questions of violence, identities, and perceptions of marginality and peripherality.


Anderson, Kay

1998 Animal Domestication in Geographic Perspective. Society and Animals 6(2):121-137.

Bhabha, Homi K.

1994 The Location of Culture. London: Routledge.

Chatterji, Roma, and Deepak Mehta

2007 Living with Violence: An Anthropology of Events and Everyday Life. London: Routledge.

Das, Veena

2007 Life and Words: Violence and the Descent into the Ordinary. Berkeley: University of California Press.

Farmer, Paul

1996 On Suffering and Structural Violence: A View from Below. Daedalus 125(1):261-283.

Green, Sarah F.

2005 Notes from the Balkans: Locating Marginality and Ambiguity on the Greek-Albanian Border. Princeton: Princeton University Press.

Heilbrunner, Oded, and Michael Levin

2007 Between Sderot and Tel Aviv: Center—Periphery Relations in Israeli Culture: Resling.

Kleinman, Arthur, Veena Das, and Margaret Lock

1997 Introduction. In Social Suffering. A. Kleinman, V. Das, and M. Lock, eds. Berkeley: University of California Press.

Kleinman, Arthur, and Joan Kleinman

1997 The Appeal of Experience; The Dismay of Images: Cultural Appropriations of Suffering in Our Times. In Social Suffering. A. Kleinman, V. Das, and M. Lock, eds. Berkeley: University of California Press.

Morris, David B.

1997 About Suffering: Voice, Genre and Moral Community. In Social Suffering. A. Kleinman, V. Das, and M. Lock, eds. Berkeley: University of California Press.

Scheper-Hughes, Nancy

1992 Death without Weeping: The Violence of Everyday Life in Brazil. Berkeley: University of California Press.

Tsing, Anna Lowenhaupt

1994 From the Margins. Cultural Anthropology 9(3):279-297.

ד”ר סקיי גרוס

ד”ר סקיי גרוס


 Sky Gross is a Horowitz postdoctoral fellow at the department of sociology and anthropology at Tel-Aviv University. Sky’s research foci and background include several lanes, among which are subjects of prenatal testing in the ultraorthodox Jewish community, social microdynamics in postnatal diagnosis of Down syndrome, inclusion of complementary medicine in the delivery room, and epistemological and symbolic boundaries between biomedical and complementary practitioners in the hospital setting.

In her more recent work she considers issues associated with both philosophical and anthropological understandings of the brain and its relation to conceptualizations of the ‘mind’. With this intention, she uses historical analysis to approach the ethical debate surrounding the practice of frontal lobotomy. In her latest published paper, she brings an extensive fieldwork in a neurooncology clinic to shed light on complex expert and lay constructions of brain tumors as objects for diagnosis.

She is now working on two main projects namely, the cultural correlates of neuroanatomical research and brain localization (or ‘how is culture mapped onto the brain’); and, based on participant observation in brain surgeries, the place of the ‘mind’ in the operating room.

She is co-editor, along with dr. Uri Maoz from the California Institute of Technology, of a book concluding a series of interdisciplinary workshops in which neuroscientists, neurologists, law experts, philosophers, and social scientists sought to contribute to the understanding of several key issues in neuroethics, including questions of ‘free will’, criminal responsibility, and the changing role of psychiatry in view of recent neuroscientific advances.

Sky is currently developing venues for collaboration with outstanding scholars in the field of neuroethics and social studies of neuroscience, in view of advancing research in an area that requires further institutional support as well as international cooperation.

Among her publications:

Gross, Sky E. (2010): “‘The Alien Baby’: Risk, Blame and Prenatal Indeterminacy”. Health Risk and Society, forthcoming.

Gross, Sky E. (2009): “Experts and ‘knowledge that counts’: A study into the world of brain cancer diagnosis”. Social Science and Medicine 69(12), 1819-1826

Shuval, Judith T. and Gross, Sky E. (2008): “Feminism in the Delivery Room: Midwives Practicing Alternative Healthcare”. Journal of Complementary Health Research, 13(1), 46-62.

Gross, Sky E.and Shuval, Judith T. (2008): “On Knowing and Believing: Prenatal Genetic Testing and Resistance to Risk Medicine”. Health Risk and Society 10(6), 1-16.

Gross, Sky E. and Benavot, Aaron (2007): “Realising EU-topia: Insiders’ Views on an Emerging EU Research Community”. Innovation: The European Journal of Social Science Research, 20(3), 279-294.

Shuval, Judith T. and Gross, Sky E. (2006): “Nurses and Midwives in Alternative Healthcare: Comparative Processes of Boundary Re-configuration”. In: Tovey, P. and Adams, J. (eds.): Complementary and Alternative Medicine in Nursing and Midwifery: Towards a Critical Social Science. Routledge Publishers.

Benavot, Aaron, Erbes-Seguin, Sabine and Gross, Sky E. (2005): “Interdisciplinarity in EU-Funded Social Science Projects.” In M. Kuhn and S. Otto Remøe (eds.) Building the European Research Area – Socio-economic Research in Practise”. New York: Peter Lang Publishers.

Mizrachi, Nissim, Shuval, Judith T. and Gross, Sky E. (2005): “Boundary at Work: Alternative Medicine in Biomedical Settings”, Sociology of Health and Illness. 27(1), 20-43.

ד”ר מיכל גבעוני

ד”ר מיכל גבעוני


גנאולוגיה של העֵדוּת במאה ה-20

המאה ה-20 מתוארת לעתים מזומנות כ”עידן העד” או כ”עידן העדות”. ביטוי זה משקף את הנוכחות ואת ההשפעה הניכרות של עדויות מפי ניצולי רצח עם, קורבנות דיכוי ורדיפה, לוחמים, קבוצות מוכפפות ופעילים הומניטאריים ופעילי זכויות אדם בהווה ההיסטורי, ואת המהפכה שחוללו בתפישות ובפרקטיקות של זיכרון קולקטיבי, של עניין מוסרי ושל עשייה פוליטית. אולם חרף זיהויה של העדות כסימן ההיכר של עידן היסטורי שלם, במחקרים הרבים שעסקו בעדות בשנים האחרונות לא נעשו כמעט ניסיונות לנתח באופן ביקורתי ומזווית גנאולוגית את מהלך התהוותה של העדות לכדי פרקטיקה אתית ופוליטית מובחנת, שכבשה לה מקום של כבוד בספירה הציבורית. המחקר הנוכחי חותר לברר כיצד הפכה פרקטיקת העדות, שהוטענה במרוצת ההיסטוריה של המערב במשמעויות דתיות, אפיסטמולוגיות ומשפטיות מגוונות, ממבע חד-פעמי המתפקד כראייה או כמסמך למעין ריטואל, הנתפש כאקט מוסרי ופוליטי מובהק. כיצד נעשתה העדות למדיום פופולארי כל כך של התמודדות עם רוע פוליטי, גזענות ודיכוי, אלימות ורדיפה? וכיצד השפיעה העדות על יחסי הגומלין בין אתיקה לפוליטיקה, אילו מבנים חדשים של אחריות ושל מחויבות היא הצמיחה, ואילו תמורות התחוללו במעשה ובמחשבה הפוליטיים בעקבות הפיכתה של העדות לטקטיקה נפוצה של התנגדות לכוח?

נקודת המוצא למחקר הנוכחי היא המטמורפוזה האתית שחלה בעדות במהלך המאה ה-20. בעוד שבעבר נחשבה העדות כמבע ספונטאני המציג טענת אמת קוגניטיבית בהתבסס על עובדת נוכחותו של העד במקום האירועים, בעשורים האחרונים מובנת העדות במידה גוברת והולכת כצורה של ביצוע [performance] מוסרי, המעורר בעיות אתיות ואפיסטמיות כבדות-משקל ומחייב הסדרה, התערבות, והפעלת שיקול דעת מקדים. תפנית זו משתקפת בתיאוריות בנות זמננו מתחום ההגות הפוסט-סטרוקטורליסטית המחשיבות את העדות כעמוד התווך של האתיקה “אחרי אושוויץ” בשל יכולתה לסמן ולהנכיח את מגבלותיו של הידע הקוגניטיבי באירועים טראומטיים. העדות, לדידן, אינה ז’אנר ספרותי או מבע מסדר מסוים אלא מחווה מוסרית שעיקרה בייצוג, או ליתר דיוק בהנכחה, של מה שאינו ניתן לייצוג בתור שכזה. העדות מתפענחת בהן כמעשה הממחיש את התפרקות הסובייקט אך גם מאפשר את הבלחתו מחדש בעזרת התערבויות אסתטיות, אתיות ותרפויטיות מתאימות, ומצטיירת הן כתגובה נפשית, לשונית ומוסרית לאירועי קיצון, והן כמודל לאתגר המוסרי שמציבות מגבלות הייצוג הכרוכות בכל מעשה הלשנה שגרתי.

אלא שבשל הפיכתה את העדות הכושלת על האסון הפוליטי למיטונימיה של ייצוג המציאות בכללותה, התפנית שחוללה ההגות הפוסט-סטרוקטורליסטית בהבנת העדות נקנית במחיר של ערפול מושגי ושל קושי ממשי לחשוב את העדות בדיוק כמה שהיא מתיימרת להיות, כלומר כמוסד אתי ופוליטי מובהק, שלא ניתן להבינו רק על בסיס תצורות מסורתיות של עדות כמו עדות הראייה או העדות המרטירית. מן ההגות הנוגעת למושג ומיישומיו הנפוצים עולה כי עדות יכולה להיות סיפר תיעודי או סיפר בדיוני; יצירת אמנות או מעשה מחאה פוליטי; מבע של עד ראייה או הבעת זעזוע של צופה מרוחק; עיבוד תרפויטי של טראומה או גינוי מנומק של אלימות. העדות מזוהה כמעשה שעל ביצועו מופקדים בעלי מקצוע כמו צלמים, עיתונאים, עובדי סיוע, פסיכואנליטיקנים, סופרים ואמנים, ובה בעת מוצגת כצורה חדשה של ניסיון אנושי ושל היות-בעולם הנוכחת, גם אם בצורות שונות בתכלית, בחברות מערביות ולא מערביות כאחד. כתוצאה מכך, העדות מצטיירת כדימוי קולע יותר מאשר כמושג אתי ופילוסופי יציב.

יתר על כן, הדגש המושם בתיאורית העדות הפוסט-סטרוקטורליסטית על עדויות השואה ועל משבר עדות הראייה המתגלם בהן כביכול מאפיל על תצורות אתיות, פוליטיות ואפיסטמיות אחרות של עדות שהתהוו במהלך המאה ה-20. תצורות עדותיות אלה טרודות באתגרים מסדר אחר משל עדויות ניצולי השואה, וכוללות הבנות ופרוצדורות שונות זו מזו המעצבות את ערך האמת של העדות, את הרכיבים ההופכים אותה לאקט מוסרי ואת דרכי ההשפעה הפוליטיות שלה. למעשה, תיאוריות העדות שהוזכרו מתעלמות מן העובדה שקיימת יותר מדרך אחת להיעשות לעד לאסונות פוליטיים ולאלימות פוליטית ולהעיד עליהם, ואינן נותנות דעתן על כך שחלק מאופני העדות הללו חורגים מפרדיגמת עדות הראייה ואינם יכולים להיות מובנים על בסיסה ואף לא על דרך ביקורת או היפוך שלה. בנוסף, תיאוריות העדות הפוסט-סטרוקטורליסטיות אינן מקנות את המשקל הראוי לפוליטיזציה ולגלובליזציה שעברה העדות בעשורים האחרונים: לעובדה שהעדות אינה תוחמת רק אתיקה מסוג חדש אלא גם מאותתת על שינוי בסגנון, במטרות ובסדר היום של העשייה הפוליטית הלא ממשלתית, ולהיותה לא רק מחווה חד פעמית או חוזרת ונשנית המתכוננת לנוכח קטסטרופה אחת ויחידה, אלא פרקטיקה המתגבשת אל מול ריבוי סימולטאני של מצבי חירום בפריפריה הגלובלית.

לנוכח ליקוייהן של תיאוריות העדות הקיימות, מטרת המחקר היא כפולה: להעמיד תיאוריה מקיפה של מוסד העדות בהקשריו האתיים והפוליטיים, שתביא בחשבון את מכלול תצורותיה של פרקטיקת העדות העכשווית ואת מגוון הסביבות וההקשרים שבהם התהוותה; ולהסביר כיצד העפילה העדות למעמדה הנוכחי בתרבות ובפוליטיקה המערביות על בסיס ניתוח גנאולוגי פרטני של תצורות עדות שתרמו, כל אחת בדרכה, לביסוס אופייה ומעמדה במאה ה-20. לטענתי, בשל טבעה הפרקטי של אתיקת העדות, שאינה נגזרת מעיון מושגי אלא קורמת עור וגידים על דרך עשייה קולקטיבית, על מנת להמשיגה כהלכה אין די בעיון פילוסופי אלא יש לבחון את הצורות, המבנים והמובנים המוקנים לה בפועל, על ידי העדים עצמם. יתר על כן, הבנה של אתיקת העדות על אסונות פוליטיים ומקרי דיכוי ורדיפה מחייבת להביא בחשבון את המחשבה האתית השיטתית הצומחת מתוך פרקטיקת העדות ובזיקות איתנות אליה ונסבה על שאלות כגון מהי עדות אותנטית, כיצד נעשים לעדים, במה טמון ערכה של העדות, לאיזה אפקט היא אמורה לחתור, באילו נסיבות קיימת חובה להעיד ומתי יש להימנע מעדות. מחקר מעמיק של העדות בזמננו מחייב לבחון, במלים אחרות, את משטרי האמת שבהם היא משובצת, המשלבים באופנים שונים, שאין ביניהם מכנה משותף, בין נוכחותו של העד לתוכנה של העדות, בין ידע למוסר, בין הכרה להרגשה ובין דיבור לפעולה.

על מנת לצייר פורטרט מגוון של העדות במאה ה-20 ולזהות את משטרי האמת השונים שלה אתבסס על עבודת הדוקטורט שלי, שהתמקדה בעדות ההומניטארית של הארגונים הצרפתיים “רופאים ללא גבולות” ו”רופאי העולם”, ואחתור להרחיב ולפתח את מסגרת הדיון שהותוותה בה. המחקר הגנאולוגי שאציג יתעכב הן על מקרים שבהם העדות נתונה להסדרה על-ידי העדים עצמם או על-ידי מומחים ומוסדות העוסקים בגביית עדויות, בארכובן ובהפצתן, והן על מקרים שבהם העדות עצמה הפכה לפרקטיקה מקצוענית, הקשורה לצורות חדשות של מומחיות ושל רפלקסיביות. על תצורות העדות שינותחו במסגרת המחקר ימנועדויות הלוחמים שהופיעו בעקבות מלחמת העולם הראשונה, וחתרו להציב את התיאור הגדוש של ההתנסות כבסיס לאפיסטמולוגיה פוליטית המערערת הן על השיח המיליטריסטי והן על השיח הפציפיסטי; מוסד עדויות הניצולים, המניח כי כל עדות היא יחידה במינה וראויה לגבייה ולארכוב, ומטעים את התפרקות הסובייקטיביות הכרוכה בחוויה הטראומטית ואת הפונקציה התרפויטית של העדות ביחס אליה; עדויות של עיתונאים וצלמים הפועלים במשברים ומצבי חירום מרוחקים, ומתמודדים עם הפערים והסתירות שבין טכניקות העדות המקצועניות למוסר העדות האינדיווידואלי; עדויות בפני וועדות אמת ופיוס, על המטען הדתי והאופי הוידויי שלהן; ועדויות של ארגונים הומניטאריים טרנס-לאומיים, התופשים את העדות כשילוב מסוכסך בין פרקטיקות של נוכחות באזורי חירום מרוחקים, תיעוד ודיווח על קורבנותיהם, והתרסה כנגד ממשלות ומדינות הנתפשות כאחראיות להפקרת החיים.

בכפוף להבנתה של העדות כמוסד המתהווה בפעילות אנושית משותפת המתגבשת לאורך זמן, ושבסיסו נתון כל העת למשא ומתן, אבקש לשרטט את קווי המתאר של העדות העכשווית בהתבסס על דיון בסדרה של דו-משמעויות מבניות החוצות את מופעיה השונים:

א. העדות משמשת להפקת ידע ולהפצתו ומלווה לעתים קרובות באפיסטמולוגיה פולמוסית המנגידה את סמכותו של הניסיון הנחווה לעמדות פוליטיות משוחדות. בה בעת, לא נדיר למצוא עדויות העושות שימוש בערבויות האמפיריות של מעשה העדות על מנת לחשוף את מציאותם הלא וודאית, הבלתי נתפשת, החמקמקה והמבלבלת של האירועים יוצאי הדופן שבהם הן עוסקות;

ב. פרקטיקות של עדות מטיפוס אתי-פוליטי מסתמכות על עדויות ראייה ויחד עם זאת מביעות חשד חוזר ונשנה כלפיהן. הנוכחות בלבם של האירועים הפוליטיים נתפשת כתנאי לעדות ולעתים אף מזוהה כביטויו המרכזי של מעשה העדות, אך בהקשרים אחרים היא נחשבת למכשול בפני עדות מוצלחת.

ג. העדות מופעלת על-ידי דאגה מוסרית לזולת אך גם על-ידי דאגה אתית לעצמי. דמותו של העד קושרת באופן שאינו ניתן להתרה בין אלטרואיזם לנרקיסיזם ואינה מקנה קדימות לאף אחד מהשניים.

ד. מעשי עדות מבוססים על תנועה כפולה של “הכלאה” ו”טיהור” במונחיו של ברונו לאטור. עדויות מהוות במה שמעליה נגלה שיתוף הפעולה של העד עם גורמים פוליטיים דכאניים, אך עצם ביצוען, על הרפלקסיביות והביקורתיות העצמית שבהן הוא כרוך לעתים קרובות, פועל כביכול לטיהור העד מאשמתו.

ה. פרקטיקות של עדות יוצרות ציבור, או ליתר דיוק “ציבורים” בלשון רבים בשני אופנים שאינם מתיישבים לכאורה. מצד אחד, האמצעים האסתטיים העומדים לרשותן (נימה אוטוביוגרפית, הצגה ויזואלית של סבל) יוצרים תגובה רגשית מיידית. מצד שני, האופי הסינגולארי והאינדיווידואלי של העדות, הפערים שלא ניתן להימנע מהם בין עדויות שונות והקו הביקורתי והרפלקסיבי שחלק מהן מאמצות גורמים לכך שלעתים קרובות, עדויות מולידות ספקות ומעוררות מחלוקות. יתר על כן, בשל דו-המשמעויות שהוזכרו, עדויות כרוכות בדילמות אתיות הכופות גם על יצרני העדות עצמם לנהוג כציבור מתדיין.

באמצעות הצבת הניתוח הגנאולוגי של מופעיה השונים של העדות במאה ה-20 במסגרת דיון המתמקדת בדילמות, במחלוקות ובדו-המשמעויות שבהן היא כרוכה, יחתור המחקר להציג המשגה של העדות שאינה מתכנסת בהגדרה חתומה שלה, אלא מסתמכת על טבעה הלא מוכרע והשנוי במחלוקת כעל מפתח להבנת מהותה של העדות העכשווית.

ד”ר שלמה פישר

ד”ר שלמה פישר

Proposal for Post-Doctoral Research

Shlomo Fischer

In my post-doctoral research I plan to investigate cultural and social phenomena in the radical religious Zionist community that emphasize themes of individuality and authenticity as well as focus upon the personal and intimate spheres. The radical religious Zionist community is the community that has been associated with the settlement effort in the West Bank and Gaza for the past generation or so and whose religious and ideological orientation has been inspired by the religious philosophy of the rabbis Kook. These cultural and social phenomena, that have risen to prominence in the past fifteen years or so, include a new interest in the arts including poetry and the plastic and performing arts, especially cinema; the Hilltop Youth (נוער הגבעות) and their nationalist anarchistic and violent bohemianism; an increased theological and literary interest in the individual and personal spheres as well as in the body and its sexual and aggressive drives; an increased tendency to experiment with the incorporation of autonomy and authenticity into religious education; and in a variety of ways, a new involvement in secular Israeli society and culture.

In my doctoral dissertation I argued that radical religious Zionist ideology could best be understood as having an “expressivist” character that places modern notions such as self-expression, self-realization, freedom, authenticity and self-recognition (on the part of God and man) in the center of its worldview. I concentrated upon explicating this character in regard to the theology and politics of radical religious Zionism, especially in relation to the national collective subject. In my current research I advance the hypothesis that a similar outlook focusing upon self-expression and self-realization inform these new cultural and social trends. At the same time, these trends also represent an innovation – they emphasize new themes of the individual, the body, the personal and the intimate. I will thus address the questions of how such a shift in cultural orientation came about and whether it is to be considered a shift within a cultural orientation or a whole new departure

By means of this investigation I plan to extend and sharpen one of the central arguments of my doctoral thesis: Radical religious Zionism is not a “fundamentalism” bent on protecting a religious world view and lifestyle from the onslaught of modern secular modernity. Rather because such notions as self-expression, self-realization and authenticity are at its center, radical religious Zionist ideology is squarely within the modern philosophical and political tradition. Such an approach, if verified, could have significant implications for how we view both contemporary resurgent and political religion and modernity itself. Furthermore, insofar as most social science writing conceives of an emphasis upon the individual in liberal terms and as incompatible with collective commitments, my study of the individual emphasis of contemporary radical religious Zionism which is combined with intense nationalist and collective orientations, can contribute to a problematization of the concept of individuality and a richer understanding of its manifestations in the modern world.

I will gather data concerning the new theological and literary emphasis upon the individual, the personal, and the body and its aggressive and sexual instincts through a broad analysis of texts. These will range from formal theology and religious philosophy to topical and publicistic articles appearing in the periodicals that address the radical religious Zionist public such as Nekudah, HaTzofe and Makor Rishon as well as contemporary religious Zionist poetry, art and criticism. I will complement these textual analyses through participant-observation and interviews in educational settings such as Yeshiva High Schools and among the outposts of the Hilltop Youth.

ד”ר אלה קרן

ד”ר אלה קרן

הצעת מחקר למלגה בתר דוקטורית

מטעם מכון הורוביץ לחקר החברה והכלכלה

עבדות מודרנית בישראל – ד”ר אלה קרן, האוניברסיטה הפתוחה

 “…הסדר הכבילה [של מהגרי עבודה למעבידים] יצר מעין-עבדות בגרסה מודרנית…” קבע בג”ץ בשנת 2006 (בג”ץ 4542/02). קביעה זו נתנה אישור למציאות שבה נאבקו מספר ארגוני זכויות אדם מאז שנות התשעים של המאה העשרים. אולם ההכרה הרשמית בקיומה של עבדות מודרנית בישראל עדיין לא הובילה להתפתחות מחקר ער בתופעה, אשר מזוהה לרוב עם תקופות עבר ועם אזורים נחשלים ורחוקים. קיומה של עבדות מודרנית הוכחש זמן רב במדינות עשירות יחסית, ובשנת 2000 הכיר בה האו”ם וכינה אותה סחר בבני אדם.[1]

 עבדות תמיד הציבה אתגרים קשים בפני חוקריה בשל היותה מוסד חברתי דינמי, אשר שינה את פניו בין תקופות שונות ובין חברות שונות. ריבוי פניה זכה להכרה בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, אשר קבעה: “לא יהיה אדם עבד או משועבד. עבדות וסחר בעבדים יאסרו לכל צורותיהם.” תהליכי הגלובליזציה הפכו את פני העבדות המודרנית למגוונים אף יותר, וקצב השינויים המתחולל בהם נעשה מהיר יותר מבעבר.

וכשם שקשה להגדיר את העבדות בת זמננו, כך קשה לזהות את קורבנותיה. התשובה על השאלה מיהו עבד/מיהי שפחה? היתה ברורה מאליה כל עוד נחשבה העבדות חוקית. אמנם היו מחלוקות ביחס לשעבוד, אך הן עסקו בסוגיות כמו האם אופן שעבוד מסוים הוא לגיטימי או לא. איך להגדיר את העבדות ומיהם המשועבדים הן שאלות חדשות, שעלו לאחר שהעבדות נאסרה על פי חוק. גם האמנות והחוקים, הן הבינלאומיים והן המדינתיים, אינם תמיד מסייעים במלאכת הזיהוי.

קשיים אלה באים לידי ביטוי ברור בישראל. במישור האכיפה – נדירים המקרים שבהם מופיעה עבירת הסחר בבני אדם בכתבי אישום.[2] המחקר בנושא אינו רב, נוטה להתמקד בסחר בנשים למטרות זנות ומזניח את הסחר בעובדים.[3]

בצד הקשיים, בחקר העבדות של ימינו טמון יתרון מרכזי – האפשרות לשמוע את המשועבדים ישירות, לא דרך תיעוד שהותירו סוחרי ובעלי עבדים. אני מציעה להתחיל ולממש את הפוטנציאל המחקרי העצום הטמון בקולות אלה כדי להתבונן במציאות של הסחר בבני אדם. מיקום כובד המשקל האנליטי בנקודת המבט של המשועבדים יאפשר לבחון מזוית חדשה את מערך התנאים, הנסיבות והגורמים היוצרים אקלים נוח לשעבוד, ומעצבים את דפוסיה של העבדות המודרנית בישראל. כיוון שחלק מקורבנות הסחר עברו תהליכי שיקום מסוימים, יכולה נקודת מבטם להאיר לא רק את המדרון שהפך אותם מעובדים לעבדים, אלא גם את הגורמים והתנאים שיש בכוחם לסייע להם לעשות את הדרך חזרה – מעבדים לעובדים.

המחקר יתמקד בעשרים קורבנות סחר בבני אדם מקרב מהגרי עבודה בישראל בענפי הסיעוד, החקלאות והבנין, ויתבצע בשלושה שלבים. בשלב הראשון יתקיימו ראיונות עומק עם עשרים מרואיינות/ים המצויות/ים במצבים תעסוקתיים וחוקיים שונים: עבודה ברשיון, עבודה שלא ברשיון, כאלה שהגיעו לארגוני זכויות אדם כמו קו לעובד כדי לקבל סיוע, שוהות/ים במקלט לקורבנות סחר בבני אדם, ולבסוף אלה הכלואות/ים לפני גירושם. הראיונות יתבצעו לאורך מספר חודשים, שכן היכרות אישית נחוצה כדי לבנות אמון ולזכות בשיתוף פעולה של מי שחוו סבל רב, וחלקם נפגעי טראומה.

בתחילה, יתבססו הראיונות על הניסיון שצברו ארגוני זכויות אדם בטיפול בקורבנות סחר. מוקד סיוע לעובדים זרים גיבש שאלון, שחלק מן השאלות בו יהיו לעזר בשלב הראשוני. הראיונות יהיו במתכונת של ‘ראיונות מתוקננים-למחצה’, המאפשרים מידה מתבקשת של גמישות. מן החוויות האישיות שיחשפו בראיונות, יבנו בשלב השני נרטיבים, אשר יציגו באופן יותר מגובש את נקודת המבט של כל אחת ואחד מהמרואיינות/ים על מציאות הסחר בבני-אדם.

בשלב האחרון ישולבו הנרטיבים למאגר אחד, והמחקר יתמקד בניתוח השוואתי של הדפוסים החברתיים, הכלכליים, המשפטיים והאישיים העולים מהם. הניתוח יחשוף את התנאים, הנסיבות והגורמים שנטלו חלק בתהליכי השעבוד ואת הקשרים ביניהם, ויבהיר “מה זה אומר להיות משועבד/ת”. תשומת לב מיוחדת תוקדש לניסיון להבחין בין גורמים ייחודיים למקרים מסוימים, לעומת דפוסים משותפים.

המחקר יראה שנקודת המבט של המשועבדים היא רבת ערך בהבנת הסחר בבני אדם ובזיהוי קורבנותיו, וכי כל ניסיון להבין את מציאות הסחר מבלי להקשיב לקולותיהם, הופכת אותם לאובייקטים ומחמיצה מקורות עתירי ידע בנושא. בחינה לעומק של נקודת המבט של קורבנות הסחר תפרה את הדיון התיאורטי על פניה של העבדות המודרנית, תעשיר את הדיון ההשוואתי בין ישראל למדינות אחרות, ותשרת את המאבק למיגורה.



[2] שיחה עם עו”ד רחל גרשוני, מתאמת בין-משרדית של המאבק

בסחר בבני אדם, משרד המשפטים, 7.2.2010.

[3] הפרסומים המעטים בנושא נכתבו בידי ארגוני זכויות אדם.

ד”ר אורלי תורג`מן גולדשמידט
ד”ר איריס ג`רבי
ד”ר דני קפלן

ד”ר דני קפלן

Danny, Kaplan

Department of Sociology and Anthropology, Tel-Aviv University

Email: kapland@mscc.huji.ac.il

 Collective Intimacy and National Solidarity

I am interested in the emotional aspects of national solidarity. My main focus is on practices and rhetoric associated with friendship and intimacy as they unfold in various organizational and collective settings. Two current projects include:

Commemorating a Suspended Death: Missing Soldiers and National Solidarity in Israel

Music Editing and the Shaping of National Time on Israeli Radio

 Selected publications include:

Kaplan, Danny (2007). Folk models of dyadic male bonding in Israeli culture. Sociological Quarterly 48 (1), 47-72.

Kaplan, Danny (2006). The men we loved: Male friendship and nationalism in Israeli culture. New York: Berghahn Books.

Kaplan, Danny (2005). Public intimacy: Dynamics of seduction in male social interactions. Symbolic Interaction 28 (4), 571-595.

Kaplan, Danny (2003). Brothers and others in arms: The making of love and war in Israeli combat units. New York: Haworth Press.


ד”ר ליאת רז יורוביץ

ד”ר ליאת רז יורוביץ

Liat Raz-Yurovich

 My research interests lie at the intersection between demography, sociology, labor studies, economics and public policy. My previous work employed a life course perspective to explore the interrelationship between men’s, women’s and spouses’ economic activity and family changes in Israel. My current work focuses on the role of outsourcing1 in the 21st-century household economy. More specifically, in my current and future research I aim to analyze the demand and the supply aspects of outsourcing, i.e. the outsourcing behavior of households and the supply of such services by the service economy. This will be done by focusing on both micro and macro level mechanisms, and by integrating aspects which are related to labor markets, home economics, family demography, family and work-immigration policies and organizational sociology.

Selected publications include:

Raz-Yurovich, Liat. 2010. Men’s and Women’s Economic Activity and First

Marriage: Jews in Israel, 1987-1995. Demographic Research 22-29, 933-964.

Raz-Yurovich, Liat. 2011. Divorce Penalty or Divorce Premium? A Longitudinal

Analysis of the Consequences of Divorce for Men’s and Women’s Economic

Activity. European Sociological Review. DOI: 10.1093/esr/jcr073.

Raz-Yurovich, Liat. 2012. Economic Determinants of Divorce among

Dual-Earner Couples – Jews in Israel. European Journal of Population, 28: 177-203. DOI: 10.1007/s10680-012-9256-3

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
לראש הדף