סיום תקופה - פרופ' תמי רונן רוזנבאום
יולי 2020
לחברי הסגל שלום
בימים אלו אני מפנה את חדרי לאיתי סנד שיחליף אותי בתפקידי כדקאן. דומה שרק אתמול נכנסתי לחדר הדקאן כאשר נח פינה אותו עבורי והשאיר לי הגדרה ברורה של מהי אחריות הדקאן ותפקידו, הגדרה שאני שמחה להעביר הלאה לאיתי.
בתקופה אחרת היינו נפגשים בארוע פרידה בו הייתי נושאת דברים.
צו השעה לא מאפשר זאת, ולכן בחרתי לכתוב לכם דברי פרידה.
קשה להאמין שתפקידי כדקאן הפקולטה מסתיים. זכיתי לכהן כדקאן במשך 8 וחצי שנים וזו תקופה משמעותית.
רובכם ודאי לא יודעים אך כשנבחרתי לדקאן, נבהלתי. באתי מבית הספר לעבודה סוציאלית, המהווה חממה מהרבה היבטים. מערכת קטנה, מלוכדת, תומכת, כאשר כל חבר סגל תורם משקיע ומחובר לאחר. פתאום קלטתי שאני נמצאת בפקולטה מאוד גדולה שהרבה חברי סגל אינם מכירים האחד את השני, שמערך היחסים שונה משהכרתי. לולא הייתי מתביישת, הייתי מתפטרת מיד! לא עבר חודש, והפקולטה כולה, ובעיקר המסדרון שלי, מסדרון 3 , הפכו לבית חם ותומך.
שמונה השנים האחרונות היו הקשות בחיי. כשנערכה מסיבת הפרידה מנח וקבלת הפנים לי, מיכאל, בעלי ז״ל לא השתתף. הוא היה אז בבית חולים באשפוז הראשון מיני רבים. השנים הבאות לוו באבחון, מחלה ומותו של מיכאל. שלוש פעמים הגשתי התפטרות לנשיא ולרקטור שסרבו לקבל אותה.
קשה לתאר את רמת התמיכה לה זכיתי במהלך שנים אלו. אני מכירה את השפעת מרכיבי הפסיכולוגיה החיובית וביניהם תמיכה על הרווחה הסובייקטיבית של האדם. מחקריי עוסקים בזה. לא ציפיתי לתמיכה כזו. חברי סגל מכל בתי הספר פנו, הציעו לעזור, לחלוק בעבודה, לבצע מטלות במקומי, או סתם לבטא תמיכה, ולחבק, בימים בהם יכולנו להתחבק עדיין. אין לי ספק שהתמיכה לה זכיתי מכולכם הייתה מרכיב מרכזי ביכולת שלי להמשיך לתפקד ולאט לאט לחזור להיות האדם האופטימי והמתלהב שהייתי בעבר.
תפקיד הדקאן הוא מגוון ומורכב החל מטפול בבעיות אדמיניסטרטיביות ונקודתיות, ועד לידי פיתוח אסטרטגיה קידום סגל ויוזמות חדשות.
יהודה עמיחי כתב:
אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך
מהר מאוד גיליתי את הפער הקיים בהתייחסות הנהלת האוניברסיטה בין הפקולטות בצד המזרחי (המדעיות) לפקולטות בצד המערבי. פער זה הדאיג אותי והרגיז אותי והיה לי ברור שהדרך היחידה להוכיח שאנחנו מדעיים, חוקרים ומוצלחים לא פחות היא דרך העשייה המחקרית.
השקעתי רבות בקידום המחקר הפרסום והשגת קרנות מחקר. ואכן ראיתי ברכה בעמלי. זכינו להערכה על כך שמספר הפרסומים, ומספר קרנות המחקר היו גבוהות יותר מאשר בשאר הפקולטות למדעי החברה בארץ, והרגשתי גאווה בכל פעם שדקאן מאוניברסיטה אחרת שאל איך הגענו לכך . אני דחפתי עודדתי ויזמתי, אך העבודה, המחקר וההישגים הם כמובן שלכם, וזו הזדמנות לבטא הרבה מאוד הערכה לחברי הסגל על העשייה המוצלחת בכל התחומים.
גם ברמת ההוראה הגענו להישגים מאוד גבוהים באוניברסיטה. חברי סגל אקדמי רבים נמצאים ברשימת המאה וזוכים להוקרה. המזכירויות שלנו מדורגות גבוה בשביעות רצון מרמת השרות. דברים אלו נכונים תמיד, אך השנה עם הצורך המאתגר לעבוד בתקופת הקורונה, עשיתם עבודה נפלאה.
הנושא השני שבחרתי להתמקד בו הנו קידום סגל צעיר. קבלתי החלטה להעביר את כל נושא הליך בחירת חברי סגל חדשים, בדרך מובנית ברורה ומסודרת. עמדתי על דרישות להעביר את כל החוגים להליך שמתבסס על קולות קוראים, תחרות, עם הערכה מסודרת של חברי הסגל, עמדנו על דרישות שחבר סגל יבצע פוסט ועדיף בחו״ל, והקפדנו לבחון את הרקע האקדמי ביסודיות. גם כאן זכיתי לתמיכה רבה מצד ראשי בתי הספר שאמצו את ההליך, ומהר מאוד מצאתי עצמי מלווה מרחוק ומאשרת את ההחלטות, ללא צורך ישיר להתערב בהן.
תמיד זכרתי איך כחברת סגל צעירה פרסמתי 5 ספרים ו 12 מאמרים בעברית בטרם הבנתי שאין לזה משמעות בחיי האקדמיה.
עוד טרם החליטה הנהלת האוניברסיטה להקים את מוסד ״קיסריה״ ואח"כ זכרון, כאורינטציה לחברי סגל חדשים, נהגתי לזמן אותם לחדרי, להסביר כיצד יש לפעול, איך מתקדמים, מה לעשות, איך לבחור. זו גם הסיבה שבחרתי את תפוקות המחקר להן זכינו, להשקיע בחיזוק חברי סגל צעירים שהגישו קרנות מחקר ופרסמו מאמרים ברבעון העליון של כתב העת. דלתי היתה פתוחה תמיד לפני כל חברי הסגל, בעיקר בפני הסגל הצעיר שקבלנו, שהוכיח שהוא באיכות מאוד גבוהה.
בתקופה זו חווינו שינויים אסטרטגים לא פשוטים במעבר לבתי ספר. הליך לא פשוט שפגע במידת העצמאות של בית הספר לעבודה סוציאלית וחייב חיבור של 4 חוגים שאינם קשורים אחד לשני לידי ישות אחת וזו הזדמנות להודות לאיתי סנד על העשייה הרבה והערכה לה זכה בפעילות זו.
במהלך השנים האלו כל בתי הספר שינו תוכניות לימודים, רעננו ועדכנו אותם, אך בעיקר אני גאה בתוכניות החדשות אשר היה לי חלק פעיל ביוזמה בעידוד ובגיבוש שלהם. ראינו דרך תכניות אלו שהקרקע בשלה לרעיונות חדשים, ליותר שיתופי פעולה בינתחומיים, ששיתוף בין שני חוגים מקדם מאוד את התוצאה. ואכן כל התכניות החדשות הפכו למבוקשות ונדרשות.
השנים האחרונות היו לא פשוטות ברמה הארצית - ירידה בדרישה ללמוד אקדמי, שינוי תחומי עניין של סטודנטים וקיצוצים.
גם כאן ההתארגנות של חברי הסגל האקדמי והמנהלי כאחד לעודד, להיות בקשר לפרסם ולשווק את התכניות השונות הוביל לכך שגם בתקופות משבר הפקולטה הצליחה לשמור על יציבות בגיוס סטודנטים חדשים ובשנה קשה זו אף להגדיל באופן מדהים את מספרם.
במבט אחורנית על 8 השנים שחלפו ועל מצב הפקולטה כיום אני יכולה לומר בגאווה, שיש לנו פקולטה מצויינת.
יש לנו סגל ברמה מאוד גבוהה הן במסלול האקדמי והן במסלול האדמיניסטרטיבי. האכפתיות, הדאגה, שיתוף הפעולה והתמיכה הם המרכיבים המרכזיים שמאפשרים לנו להגיע להישגים גבוהים כל כך.
הסגל האקדמי עושה עבודה נפלאה במחקר, בהוראה וביישום בשדה. הסגל המנהלי תומך ומאפשר זאת ומבצע את כל התפקידים ברמה הגבוהה ביותר.
בכל השנים האלו לא קרה שבקשתי ממישהו עזרה כלשהיא, או למלא תפקיד שיש לאייש, ונעניתי בשלילה. לא הייתי מצליחה לתפקד לולא הרגשתי רשת בטחון יציבה כל כך.
זכיתי לעזרה לתמיכה ולהקשבה מכל חברי הסגל בכל הערוצים - אקדמי מנהלי תכניות רגילות חוץ תקציביות ובינלאומיות.
אך איני יכולה שלא לציין כאן את שותפתי המסורה שהפכה לחברתי ואשת סודי לכל אורך הדרך, רינה ברוק.
יחס טוב בין דקאן לראש מנהל הוא מרכיב מרכזי בעשייה ובהישגים. בכל הפקולטות נהוג שהדקאן מוביל את העשייה האקדמית וראש המנהל אחראי על האדמיניסטרציה. לא אהבתי זאת. מהרגע הראשון אמרתי לרינה שאני רואה את הדרך כניהול משותף של שתינו. לא רק שעשינו זאת ושותפות זו קדמה את העשייה של שתינו ואת העשייה בפקולטה, אלא ששותפות זו הפכה לסמל ולדוגמא בכל רחבי האוניברסיטה. לא יכולתי לזכות לשותפה יותר נאמנה, חכמה, רגישה, אכפתית. זכיתי בחברה שרק הפכה לי משמעותית יותר ויותר עם השנים.
אני מסתכלת אחורנית ורואה עצמי בת מזל.
זכיתי לתמיכה נהדרת בפקולטה.
זכיתי לעבוד עם דקאנים אחרים שהפכו לשותפים לדרך ולקבוצת התייחסות משמעותית, וזכיתי לתמיכה של כל שדרת הניהול באוניברסיטה : נשיא רקטור סגני נשיאים בכל הרשויות מחקר כספים כח אדם.
לא מובן מאליו שאדם יוכל לומר שזכה להיות חלק ממערכת טובה איכותית ומקדמת.
אני מודה לכל אלו שליוו אותי לכל אורך הדרך.
התחלתי את דרכי באוניברסיטת תל אביב כסטודנטית לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, בשעורים שהתקיימו בבניין נפתלי, המשכתי לתואר שני בחינוך וחזרתי לתואר שלישי בעבודה סוציאלית בה הפכתי לראש בית הספר.
אני מסיימת את תקופתי כדקאן אך לא את עבודתי באוניברסיטה ופונה לדרך חדשה בפיתוח תכנית לימודים בארצות מתפתחות.
תודה לכולכם על הדרך
היא לא הסתיימה.
בהצלחה לאיתי סנד מחליפי שאני מאחלת לו שיהנה כמוני
תמי רונן
