מדיניות הדיור והקליטה של האוכלוסייה האתיופית בישראל
סמינר החוג למדיניות ציבורית
מפגש רביעי: יום רביעי 1/12/2021 , שעה 11:00
חדר 527 בנין נפתלי, הפקולטה למדעי החברה
מרצה: גב' דנה שומיה (בהנחיית ד"ר רוית חננאל)
קישור לזום: https://tau-ac-il.zoom.us/j/89819939644
יוצאים מהגטו? סיוע ממשלתי בדיור ופיזור מרחבי של האוכלוסייה האתיופית בישראל
תקציר
בעשורים האחרונים, מאז המשבר הכלכלי העולמי בשנים 2007/8 שהתבטא בעיקר במשבר דיור חריף, מדינות רבות ברחבי העולם קידמו תוכניות ממשלתיות לסיוע בדיור בקרב אוכלוסיות מוחלשות. המחקר הנוכחי מבקש לבחון את השפעת מדיניות הדיור על הפיזור המרחבי של האוכלוסייה האתיופית בישראל. כמקרה בוחן, מתמקד המחקר בתוכנית סיוע בדיור עכשווית- תוכנית חומש לסיוע בדיור לשנים 2017-2020, ובוחן את מידת ההצלחה שלה להוציא את זוכי התוכנית מתוך שכונות העוני ולשכנם בשכונות חזקות יותר ברמה החברתית- כלכלית. לשם כך, הניתוח המחקרי נעשה בשלוש רמות מרחביות- מחוז, ישוב ושכונה.
שני השלבים הראשונים של המחקר הם איכותניים והתבססו על ניתוח תוכן של מסמכי מדיניות שונים, בניהם פרוטוקולים של ועדת העלייה והקליטה וארכיון המדינה משנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, דוחות מחקר של הכנסת ועל חומרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. החלק השני, כלל ניתוח של כלל התוכניות הממשלתיות לסיוע בדיור לאורך השנים, דו"חות של מבקר המדינה ונתונים ממשרד הבינוי והשיכון. השלב השלישי והמרכזי, כלל ניתוח כמותני וסטטיסטיקה תיאורית.
אוכלוסיית המדגם במחקר כוללת משקי בית אשר מימשו את זכייתם בתוכנית הסיוע בדיור 2017-2020, ועליהם קיימים נתונים אודות מקום מגורם טרם הזכייה ולאחריה. ברמת המחוז והיישוב הניתוח כולל 83% ממשקי הבית ( 603 מתוך 728), וברמת האזורים הסטטיסטיים 94% ( 568 מתוך 603). הנתונים לא היו קיימים והם נאספו והופקו על ידי צוות ייעודי שהוקם המשרד הבינוי והשיכון במיוחד עבור מחקר זה.
ממצאי המחקר מצביעים על מגמות מעורבות ואף סותרות. ברמת המחוז נצפתה תנועה של הזוכים ממחוז מרכז אל עבר יישובי הפריפריה בדרום ובצפון הארץ. ברמת היישוב, נמצא כי התוכנית מקדמת מוביליות מרחבית כלפי מטה, כלומר, זוכי התוכנית עברו להתגורר בישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה יותר מיישוב המקור. עם זאת, הממצאים ברמת האזור הסטטיסטי מראים ש-41% מהזוכים הצליחו לעבור לשכונות טובות יותר בהשוואה לשכונות במקום מוצאם.
המסקנות העולות מן המחקר מלמדות כי מדיניות הקליטה והפיזור המרחבי יצרו בעיה של הומוגניות בקרב יוצאי אתיופיה, בעיה שתוכניות הסיוע בדיור בעשורים האחרונים מנסה להתמודד עימה. שנית, תוכנית הסיוע בדיור 2017-2020, הצליחה להשיג את מטרותיה באופן חלקי בלבד, שבאה לידי ביטוי רק ברמת האזורים הסטטיסטיים. במציאות הקיימת, המדיניות הממשלתית לסיוע בדיור אינה נותנת מענה מלא לבעיית ההומוגניות השכונתית וזה מוביל להמשך שימור הבעיות הנגזרות מכך (חינוך לקוי, הכנסה נמוכה, תעסוקה ירודה, שיעורי פשיעה).
ההמלצה העיקרית היא כי מדיניות הדיור ביחס ליוצאי אתיופיה צריכה לתת יותר דגש לבעיית ההומוגניות ולנושא הפיזור המרחבי, ולא רק לשיעורי בעלות ומימוש זכייה.
Abstract
In recent decades, since the global housing crisis of 2007/8, many countries around the world have increased their involvement in the housing market, especially among underprivileged populations. This study seeks to examine the influence of the housing policy, on the spatial distribution of Ethiopians Jews in Israel. As a case study, we will focus on the government housing program for the Ethiopian population, that took place in the years 2017-2020, and examine its impact on the spatial distribution of the winners, at three levels: district, municipality and neighborhood.
The first two parts of the study, relies on the analysis of theoretical materials like: government decisions and protocols, archive files and research reports. The third part, includes statistical analyzes based on qualitative and quantitative data from government sources. The target population of the research includes Ethiopian lottery winners who chose to purchase an apartment as part of 2017-2020 housing program. Most of them are married couples, and those for whom there is data on residence place before and after the win. At the district and municipality level, the analysis includes 83% of the households (603 out of 728), and at the neighborhood level 94% of the households (568 out of 603).
The main findings show contradictory trends. At the district level- the winners move from the Central District to peripheral districts, like Southern and Haifa. At the municipality level- it was found that the program promotes spatial mobility downwards, that is, the winners of the program moved to live in localities at a lower socio-economic level than the original locality. Unlike these findings, at the neighborhood level, the findings show that 41% of the winners were able to move to better neighborhoods compared to their original neighborhoods.
The study's conclusions reveal that the policy of absorption and spatial dispersal among the Ethiopian population, has created a problem of neighborhood homogeneity, a problem that housing programs in recent decades have been trying to address. In addition, this study conclusion indicates that the 2017-2020 housing program has partially achieved its gools, mainly at the neighborhood level.
