מודלים שונים לחיבורים חוצי גבולות של רשתות חשמל בעידן של הטמעת אנרגיות מתחדשות

מרצה:

• בר רפפורט - דוקטורנטית באוניברסיטה העברית, מלנאית של מכון ברודי; מנהלת פרויקט קיימות מדינית אקלימית במכון מיתווים למדיניות חוץ ועמיתה במכון טרומן.

מגיבים:

• ד"ר רועי קיבריק - מרצה בחוג למדעי המדינה במכללת עמק יזרעאל, מתמחה בתיאוריה פוליטית, וביחסי החוץ של ישראל, ומנהל את המחקרים במכון מיתווים.
• ד"ר בינה ברודי - אגף יחסים בינ"ל במשרד האנרגיה.

על המחקר:
חיבוריות חוצת גבולות בין מדינות יכולה להתקיים במגוון תצורות, ותוך העברת סחורות שונות. העברת מים מישראל לירדן במסגרת הסכם השלום ובניית תשתית חשמל בין ישראל-קפריסין-יוון לאירופה, הן דוגמאות לשוני הרב שבין סוגי חיבוריות שונים. תחת המעבר לאנרגיות מתחדשות, חיבוריות חשמל הופכת ליותר ויותר אטרקטיבית שכן היא מציעה השלמתיות של מקורות אנרגיה, ואמצעי לעמוד ביעדים לאומיים להפחתת פליטות גזי חממה. אך חיבוריות היא לא רק סונייה טכנית של הקמת תשתיות ושל פיתוח משק החשמל, היא קודם כל, סוגייה מדינית מכיוון שהיא מייצרת מערכת יחסים מתמשכת סביב צורך קיומי חיוני, ומבנה יחסי תלות הדדית בין הצדדים השותפים.

מחקר זה מבקש להתבסס על ידע מתהווה על חיבוריות בעולם, על מנת להשיב על השאלה כיצד מדינת ישראל יכולה לעצב יחסי חיבוריות חשמל באופן שמקטין את פניעותה ככל הניתן ומבטיח אינטרסים חיוניים מנוונים - השתלבותה של ישראל באזור, רשת חשמל עם פרוטופוליו מגוון והישענות רבה על אנרגיות מתחדשות, הגדלת ההשפעה הדיפלומטית על מדינות שכנות וחיזוק כלכלי-אנרגטי של של הכלכלה הישראלית ושל המדינות השכנות. כמו כן, המחקר יכול לשפוך אור על יחסי החיבוריות הנוכחים בין ישראל לפלסטינים, ולבחון כיצד תנועה לכיוון מודדים אחרים של חיבוריות יכולה להשפיע לטובה על מערכת היחסים הפוליטית.