מחקר משותף בין חוקרים של אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית, אסא שפירא - ראש מסלול שיווק ופרסום בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב

מחקר קונספירציות - מבט על "הבגידה מבפנים"

ממצרים מרכזיים מהמחקר:

1. קונספירציות בעלות אוריינטציה פוליטית יותר מובהקות וזוכות לשיעור אמונה יותר גבוה.
2. פחות ממחצית מהציבור היהודי שולל מעורבות של גורמים ישראלים במתקפת חמאס
3. האמונה בקונספירציות לא מתמתנת לאורך חודשי המערכה
4. ניתן לזהות אמונה בקונספירציות הן בצד הימני של המפה הפוליטית והן בצד שמאלי של המפה.
5. שיעור האמונה בקונספירציות הוא כפול בקרב מצביעי קואליציה
6. מאמינים בקונספירציות הם יותר צעירים, עם ייצוג יתר לנשים.
7. צפייה בערוץ 14 היא מנבא משמעותי לאמונה בקונספירציות

מחקר שינויים אידאולוגייים בצל מללמת חברות הברזל

המלחמה משנה אותנו מן היסוד, המחקר שבצענו בהובלת נמרוד ניר מלמד על עליית הקיטוב החברתי גם בזמן מלחמה, מדובר בסכנה" ממצאים מרכזיים: קיטוב חברתי – עליה בקיטוב החברתי גררה עלייה בתמיכה באלימות פוליטית והאיצה ריחוק חברתי. הקיטוב המרכזי הוא הקיטוב הדתי בין חילונים לחרדים.
פחות מ10% מהבוחרים שמתכוונים להצביע לגוש הימין חרדים הם חילונים.
יחסי יהודים-ערבים – ירידה במוכנות לשיתוף פעולה לעבודה משותפת באמונה בדו קיום ובתמיכה בשוויון זכויות יהודים ערבים.
עמדות כלפי הסכסוך – רוב מוחלט מתנגד להקמת מדינה פלסטינית היום, מהפך מול מחקרים שקדמו למלחמה.
זהות ואידאולוגיה – יותר מגדירים ימנים בישראל, עלייה בחשיבות הצביון היהודי הלאומי.
השלמת המהפך – אם קו פרשת המים ההסטורי האידאולוגי היה סביב יחסי חוץ, בעיקר סביב הסוגיה הפלסטינית, בשנים האחרונות המתחים עברו ליחסי פנים וקיבעו זהות מחנות פוליטיים סביב צירים חדשים, שמרנות מול ליברליות.
מעבר לשיח מוכוון הווה, אם בעבר העיסוק היה בעתיד המדינה, היום ניתן לזהות עליה בחשיבות של סוגיות מוכוונת הווה.

שנה למלחמה: האויב מבפנים מסתמן בתור האויב הכי מסוכן לשיראל

ממצאים מרכזיים: 37% מהישראלים חשים אופטימיות לגבי העתיד של ישראל בעוד 34% חשים פסימיות
כמחצית מהישראלים עדיין חוששים לבטחונם האישי אולם ניתן לזהות ירידה דרמטית על מול החששות מתחילת המערכה
רוב גדול בציבור סבור שהאיום הגדול בישראל הוא סכנת הפילוג בעם וכי המלחמה רק הגבירה את הפילוג
השסע המרכזי בחברה הישראלית גם בזמן מלחמה הוא המאבק בין יהודיות לחילוניות
80% מהציבור חשים שהמערכה בצפון מתעלה על ציפיותיהם
מעל מחצית מהציבור נפגע כלכלית בעקבות המלחמה
20% מהישראלים שוקלים לעזוב את הארץ לאור אירועי ה-7.10
צה"ל הוא המוסד לו רוכשים הכי הרבה אמון
כמחצית מהציבור מאמין ששיקולי הקבינט הבטחוני הם בעיקר פוליטיים
רוב יחסי בציבור רוצה בוועדת חקירה ממלכתית ומאמין כי אי הקמתה מסוכנת לבטחון המדינה

מבט על הצעירים בישראל מלמד על עתיד שונה להחברה הישראלית, דמוגרפית ואידאולוגית ממה שאנו נוטים לחשוב עליו

הצעירים בישראל: מבלים כשליש מזמן הערות שלהם בצריכת תכנים דיגיטליים88% משתמשים ברשתות חברתיות, הם אופטימיים לגבי עתידם (60%) אך ספקנים לגבי עתיד המדינה (42%) השסעים החברתיים המשמעותיים עבורם הם בין יהודים לערבים ובין חילונים לחרדים

מבט על צריכת המדיה בישראל מלמד על עוצמת הקיטוב, אמור לי מה אתה צופה ואומר לך מה עמדתך

70% מהישראלים נחשפים לתוכן חדשותי בתדירות גבוהה
ערוץ 12 וכאן 11 זוכים לחשיפה הגבוהה ביותר בקרב הציבור הישראלי
46% ממצביעי הימין צופים בערוץ 14 מדי יום
60% ממצביעי האופוזיציה צופים בערוץ 12
הפטריוטים זוכה לפופולריות הגבוהה ביותר בקרב תוכניות אקטואליה
כאן 11 נתפס ככלי התקשורת האמין ביותר
עמית סגל הוא העיתונאי/פרשן המוערך בישראל
הקיטוב החברתי מתבטא ביחס לאנשי תקשורת עם פער של כ-20% בממוצע בין מצביעי בגושים השונים סביב התפיסות של אנשי תקשורת.

מדד האמון

ממצאים מרכזיים:

1. משבר אמון חמור במוסדות המדינה – הציבור הישראלי רוחש אמון נמוך מאוד לממשלה ולכנסת, כאשר מעל למחצית מהמשיבים ציינו כי אינם סומכים עליהם כלל.
2. צה"ל כגוף היחיד עם אמון גבוה (יחסית) – צה"ל נותר המוסד היחיד בישראל שזוכה לרמות אמון גבוהות יחסית, אולם רק עם כ-50% מהציבור שמביעים בו אמון גבוה.
3. קונצנזוס לעומת מחלוקת – קיימת תמימות דעים גבוהה יחסית לגבי מוסדות מסוימים, כמו הכנסת (אמון נמוך) וצה"ל (אמון גבוה יחסית). לעומת זאת, מוסדות כמו הממשלה והפרקליטות מעוררים מחלוקת חריפה בין חלקי הציבור.
4. פערי אמון בין קבוצות אוכלוסייה – יהודים נוטים לתת אמון גבוה יותר בצה"ל, במשטרה ובממשלה, בעוד הציבור הערבי מביע אמון נמוך מאוד במוסדות אלה. לעומת זאת, ההבדלים בין יהודים לערבים בנוגע לאמון בתקשורת ובפרקליטות קטנים יחסית.
5. הקיטוב הפוליטי מחמיר – הפערים באמון בין תומכי הממשלה הנוכחית לבין תומכי האופוזיציה הם מהגדולים שנמדדו עד כה, כאשר האמון בראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים לוין והיועצת המשפטית לממשלה נמצא בשיא השסע הפוליטי.
6. סכנת איבוד האמון כמנגנון שליטה – המשבר המתמשך באמון הציבורי עלול לפגוע ביכולת המדינה למשול, שכן כאשר הציבור אינו מאמין במוסדות המדינה, ההיענות לכללים ולחוקים עלולה להיחלש, והלגיטימציה של ההנהגה להנהיג נתפסת כמעורערת.