האם דרכון זר הוא האקססורי החדש?

ד"ר יוסי הרפז הוא מרצה בכיר בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. במחקריו הוא עוסק באזרחות והגירה, זהות לאומית והתנהלות של אליטות. בימים אלה הוא חוקר, בין היתר, כיצד טקסים לאומיים כמו הצפירה ביום הזיכרון משפיעים על זהות וסולידריות וכיצד מאפיינים של קהילות מגדילים או מקטינים את הסיכון להעלמת מס. ד"ר הרפז מלמד קורסי בחירה בתוכנית ה- B.A (״חברה בישראל״, ״מדינת הלאום בעידן הגלובליזציה״), קורסים בתוכנית המ.א.(״אזרחות וחברה אזרחית״) וסמינרים בנושא אזרחות והגירה ובנושא קונפליקט ושיתוף פעולה. 

אחד הנושאים המרכזיים בהם מתמקד ד"ר הרפז הוא אזרחות כפולה בישראל ובעולם. בספרו הראשון, ,"Citizenship 2.0: Dual Nationality as a Global Asset" אשר התפרסם בשנת 2019 בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, חקר ד"ר הרפז את תופעת האזרחות הכפולה על השלכותיה החברתיות, הכלכליות והפוליטיות. הרפז החל לחקור את האזרחות הכפולה בישראל כבר ב-2006, עם עליית הביקוש מצד ישראלים לדרכונים ממדינות כמו גרמניה, רומניה ופולין. בשנת 2015 הצטרפו לתמונה גם ספרד ופורטוגל, אשר עשרות אלפי ישראלים כבר השיגו דרכן אזרחות אירופאית. פגשנו אותו לשיחה.

כיצד השתנה היחס לאזרחות כפולה בישראל ובעולם בעשורים האחרונים?

"עד שנות ה-90 רוב המדינות לא התירו לאזרחיהן להחזיק באזרחות כפולה ודרשו נאמנות בלעדית. מדינת ישראל, שהתירה אזרחות כפולה, הייתה חריגה מבחינה זו. החל משנות ה-90 המוקדמות, עשרות מדינות ברחבי העולם שינו את חוקיהן והחלו להתיר לאזרחים להחזיק באזרחות זרה. במסגרת הדוקטורט שלי," מספר ד"ר הרפז, "עסקתי בשאלה כיצד מיתרגם אותו שינוי חוקי לשינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים ותרבותיים, וכיצד הוא משנה את היחס לזהות לאומית במדינות שונות."

״במדינת ישראל קיים אחוז גבוה של בעלי אזרחות כפולה – כמיליון איש באומדן גס, כלומר יותר מ-10% מהאוכלוסייה. במהלך 30 השנים האחרונות, ניתן לראות קפיצות בביקוש לאזרחות נוספת בכל פעם שהמדינה חווה משבר ביטחוני," מסביר ד"ר הרפז. "אבל גם בתקופות שבהן לא קיים משבר ביטחוני, עדיין ישנו ביקוש לדרכון זר.״

מדוע, אם כן, קיים ביקוש לאזרחות הזרה?

ד"ר הרפז מסביר כי ״רוב הישראלים שמבקשים אזרחות כפולה יגידו שהם מעוניינים להרחיב את האפשרויות הכלכליות שעומדות לרשותם. עם זאת, במחקריי מצאתי שרוב הישראלים בעלי האזרחות האירופאית לא מהגרים בפועל לאירופה, ושהתפוצה של דרכונים אירופאיים לא הובילה לגידול בהגירה מישראל, כך שהמניע הכלכלי לבדו לא מסביר את המרדף אחרי הדרכון הזר."

"יש עוד שני מניעים מרכזיים," טוען ד"ר הרפז. "בראש ובראשונה, האזרחות הכפולה מהווה סוג של תעודת ביטוח – היא מעניקה תחושת ביטחון הקשורה לאופציה לחיות במקום אחר. זה בולט במיוחד בקרב משפחות ממוצא אשכנזי, שניצלו ממש ברגע האחרון מתופת השואה בזכות הגירה. כעת, האזרחות הזרה מאפשרת להם ולצאצאיהם תחושה של מוכנות מבעוד מועד – לכל מקרה שעלול לקרות."

סמל סטטוס

"סיבה נוספת לפופולריות הגוברת של האזרחות הכפולה, שאותה הופתעתי לגלות במחקרי," מספר ד"ר הרפז, "היא התפיסה של אזרחות אירופאית כסמל סטטוס. ישראלים אוהבים את היתרון הפרקטי של התור המהיר יותר בשדות התעופה באירופה. רבים מתייחסים לתור של אזרחי האיחוד בבדיקת הדרכונים כתור V.I.P., ויש כאלה שנהנים להביט בתחושת עליונות על ישראלים שאינם בעלי אזרחות כפולה ועומדים בתור האיטי יותר. חוץ מזה, אחד הדברים העיקריים שאנשים עושים עם הדרכון האירופאי – זה לדבר עליו."

כיצד השפיעה מלחמת "חרבות ברזל" על האופן שבו נעשה שימוש באזרחות הכפולה?

"עם פרוץ המלחמה, ישראלים רבים נסעו לחו"ל מתוך רצון להתרחק קצת – פיזית ומנטלית כאחד," מספר ד"ר הרפז. "עם זאת, גם עם דרכון ישראלי אפשר להיכנס למדינות האיחוד האירופאי למשך 90 יום בלי ויזה, כך שהדרכון הזר מעניק בעיקר תחושת ביטחון פסיכולוגית. הוא יכול להועיל למי שמתכנן להישאר במדינה הזרה זמן רב יותר, להגר לשם או לחפש עבודה. כלומר, אזרחות כפולה מעניקה יתרון בעיקר בהגירה לטווח ארוך ופחות למי שנוסע לזמן קצר."

"בתחילת המלחמה נוצר רושם שאזרחות כפולה עשויה לקבוע מי מהחטופים ישוחרר," מוסיף ד"ר הרפז. "אבל אם נבחן זאת בפועל נראה כי אזרחות כפולה לא מהווה קריטריון מכריע לשחרור. אמנם בשבועות הראשונים היו מספר חטופים ששוחררו הודות לאזרחות האמריקאית או הרוסית שלהם, אבל בסופו של דבר, התברר כי הקריטריונים של מגדר וגיל הם המכריעים. ארגון הטרור חמאס ממשיך להחזיק בגברים ובנשים צעירות, כולל כאלו שהם בעלי אזרחות כפולה של רוסיה וארה״ב."

הגירה גמישה: מ"יורד" לנווד דיגיטלי?

"התפשטותה הגלובלית של האזרחות הכפולה מתרחשת במקביל לשינוי דרמטי באופן שבו אנחנו תופסים הגירה," מסביר ד"ר הרפז. "בעבר, הגירה נתפסה כמהלך חד-כיווני וטוטאלי, שכולל מעבר לארץ זרה, ניתוק קשרים עם מדינת המוצא ובנייה מחודשת של 'העצמי' במדינה זרה וחדשה. הגינוי המסורתי של מהגרים מישראל כ׳יורדים׳ קשור לתפיסה שהם נוטשים לתמיד את הפרויקט הציוני."

"כיום, חוקרים תופסים הגירה כתהליך הרבה יותר גמיש. מחקרים מראים שמהגרים רבים ממשיכים לשמור על קשרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים עם ארצות המוצא שלהם. יתרה מזו, בשנים האחרונות חלו שינויים כלכליים שמייצרים אפשרויות חדשות לתנועה בין מדינות. הטיסות הפכו זולות יותר, האיחוד האירופאי התרחב, אזרחות כפולה נפוצה יותר מבעבר, ויותר אנשים עובדים מרחוק ואינם מחויבים להתגורר סמוך למקום העבודה. שינויים אלה מאפשרים לאנשים יותר גמישות וחופש תנועה ומשנים את המשמעות המסורתית של הגירה. הביטוי הקיצוני לכך הוא נוודים דיגיטליים (digital nomads), אשר עובדים מרחוק ומתגוררים במקומות זולים ומהנים כמו פורטוגל או תאילנד.״

"עד לפני כ-15 שנים, עיקר ההגירה מישראל הייתה לפי הדגם הקלאסי – מהגרים למדינה אחרת ומשתקעים שם – והיא כוונה בעיקר לארה"ב,״ טוען ד״ר הרפז, ״בהגירה כזו, המהגר צריך ללמוד את הנורמות המקומיות כדי להיטמע ולהצליח בעולם העבודה או הלימודים, ובסופו של דבר לאמץ זהות לאומית חדשה."

"בתקופה האחרונה, לעומת זאת, אנחנו רואים יותר ויותר ישראלים שמהגרים באופן חלקי או זמני, לדוגמה במסגרת של נוודות דיגיטלית," מסביר ד"ר הרפז. "נוודים דיגיטליים אינם תלויים במעסיק מקומי, מכיוון שההכנסה שלהם מגיעה מחוץ למדינה שבה הם מתגוררים. לכן מופעל עליהם פחות לחץ ללמוד את השפה הזרה ולאמץ נורמות מקומיות. הנווד הדיגיטלי יכול לעבוד עבור מעסיק ישראלי בשעה שהוא מתגורר בפועל על אי בתאילנד."

זהות היברידית חדשה

"זהו דגם חדש של הגירה שבו המהגר לאו דווקא עוזב מדינה אחת ומתיישב באחרת, אלא בונה חיים גמישים בין שתי מדינות (או יותר). לאחרונה, ישראלים רבים מהגרים ליוון, לקפריסין ולפורטוגל. אלו מדינות קרובות יותר, זולות וזמינות, שקל מבחינה בירוקרטית לגור בהן עבור מי שמחזיק באזרחות אירופאית," מספר ד"ר הרפז ומסכם, "הקרבה מאפשרת גם להגיע לארץ לעתים קרובות יחסית, מה שמסייע בשמירה על קשרים חברתיים ועל קשרי עבודה באופן רציף וקל יותר. כתוצאה מכך, התפיסה הקלאסית של הגירה, שזוהתה בעבר עם התיישבות קבועה ולעתים גם ניתוק קשרים עם ישראל, מוחלפת כעת בתפיסה גמישה יותר אשר מאפשרת להשתייך ליותר ממקום אחד, ועשויה להוביל גם לזהות היברידית חדשה."

כתבה מאת: מיכל בכר