ששון זאב ז"ל
זאב, בן בלה ואברהם, נולד ביום ט"ז באלול תש"ח (20.9.1948) בבת-ים. הוא למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "תחכמוני" בבת-ים, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני א' בבת-ים, במגמה הביולוגית. זאב, שכונה בפי מיודעיו "זאביק" ו"זבקו", היה ילד מפותח וכישרוני. בבית-הספר היסודי היה תלמיד מצטיין, מוריו שיבחוהו ללא גבול והוא נשלח לכיתה ח' ברמה מוגברת. ביחוד הצטיין בלימוד התנ"ך ובסוף כיתה ח' אף הוזמן לתחרות תנ"ך בישיבת "מרום ציון" בירושלים. לאחר שזכה במקום הראשון הוענק לו פרס, סידור של הישיבה. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובידו תעודת-גמר מעולה. עוד כשלמד בכיתה החמישית, נקבע כתלמיד המצטיין בין תלמידי הכיתות החמישית והששית בבית-ספרו, וזכה בפרס כספי ובספרים. יחד עם זאת הצטיין כספורטאי והוענקו לו תעודות ומדליות על הישגיו. כשלמד בבית-הספר היסודי, ייצג את בית ספרו בתחרויות קפיצה לגובה ולרוחק, הדיפת כדור ברזל וריצה. כמו-כן היה שחיין מעולה ועסק גם בדיג. בנעוריו השתלם בקורס אתלטיקה ב"מכון וינגייט" וגם התעמל שם. מנעוריו היה פעיל מאוד בגדנ"ע והצטיין במיוחד בקליעה. הוא היה חבר במועדון הקליעה באבו-כביר וייצג אותו בתחרויות קליעה. הוצע אף לשלחו לטוקיו שביפן כנציג הנוער הישראלי בקליעה, אך הוא העדיף לסיים קורס התעמלות שהשתתף בו ב"מכון וניגייט". באחת מתחרויות הקליעה זכה לאות הוקרה מדוד בן-גוריון - ספר בחתימתו. במסגרת הגדנ"ע עבר קורס מ"כים ושימש כמ"כ וראש קבוצה. בגדנ"ע-אוויר היה מדריך תיאוריה. לדברי מפקדו בגדנ"ע, היה זאב חניך מצטיין, מסור ובעל יזמה. הוא היה גם חבר אגודת "הפועל" בבת-ים. זאביק היה חובב מוסיקה וניגן במפוחית-פה, אהב לקרוא, ובעיקר קרא ספרות יפה. המקצוע האהוב עליו היה ביולוגיה, והיה לו אוסף של פרפרים וחרקים, שהתבונן וחקר את אורח חייהם. כן אהב לצייר ואהב ליצור דברים מחומרים שונים. זאביק היה בחור יפה ונעים הליכות. תמיד מוכן היה לעזור לזולת וידע לשמוח בשמחתם של אנשים ולשם כך היה מוכן לעשות הרבה. ידידיו אהבו להיות במחיצתו, שכן טוב ונעים היה בחברתו, וכל מי שהכירו חיבבו מיד. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, נרשם תחילה לעתודה האקדמית במטרה ללמוד רפואה, אך עוד לפני שנודעו לו תוצאות בקשתו, החליט להתגייס מיד לצבא, משום שחלה הרעה במצב הבטחוני.
זאב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק. מיד אחרי-כן פרצה מלחמת ששת הימים והוא השתתף בה כתותחן טנק. לאחר שהשתלם בקורס מפקדי טנקים, נשלח על-ידי מפקדיו לקורס קצינים ואחר-כך השלים את הכשרתו בקורס קציני שריון. לאחר שהוצב ליחידת שדה של החיל, השתתף במבצע כראמה, שירת ברמת-הגולן והשתתף במלחמת ההתשה כמ"מ טנקים בגדוד שריון. כמפקד דאג תמיד לחייליו והתייחס אליהם בהבנה ובידידות, ומפקדיו העריכו אותו כבעל יזמה, הגון וישר. כעבור זמן הועלה לדרגת סגן. בתעודת השחרור שלו צוין כמפקד אחראי ומסור לפקודיו.
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמ"מ טנקים בגדוד שריון. גם בתפקידו במילואים הוערך כאדם בעל עקרונות, וחוש צדק מפותח, המגיע להישגים בעבודה, מסור לתפקידו וממלאו בצורה הטובה ביותר, בעל תושייה, הגון וממושמע. כמה חודשים לאחר שסיים את שירותו הסדיר, נשא זאב לאישה את חברתו מימי בית-הספר התיכון. הוא החל ללמוד מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטת תל-אביב ובאותו זמן החל לעבוד כסוכן של חלקי-חילוף ואבזרי-רכב. הוא עבד בימים ובלילות ונעשה בעל חברה משגשגת. כל ימיו היה בן טוב, ובעל אוהב ואב מסור. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים מיהר להתייצב ביחידתו ונשלח לסיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה הקשים וביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נפגע זאב ונהרג בהפצצה אווירית של מטוסים מצריים על חניון טנקים בציר "מאדים", בגזרה המרכזית. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים ואח.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו: "הכרתי את זאב כלוחם אמיץ לב, כמפקד בעל כושר מנהיגות וכאיש שריון מעולה. הוא ביצע את המשימות שהוטלו עליו במסירות ובדבקות. תוך מסירות נפש דאג לחייליו והנהיג אותם בקרב כיאות לקצין מעולה. הוא היה חביב על חייליו ועל מפקדיו והם העריכוהו כאדם וכחבר לנשק".
משפחתו קראה על-שמו "זאב", את החנות הראשונה שהייתה לו בבת-ים.
